ברוך שעשני לסבית.

ברוך שעשני לסבית.
פורסם לפני 1182 ימים מאת נעמומה סה"כ תגובות: 21 תגובה אחרונה לפני: 1142 ימים

מזמן לא כתבתי. כי אני עסוקה. וטוב לי. וחוללתי מהפך אדיר בחיים שלי.
אבל הייתן פה בשבילי כשהיה קשה, אז ראוי שאשתף כשטוב.
אז מה טוב?
מצאתי אותה. את האחת.
לא מה שאתן חושבות.
אני נשואה באושר, היא (ככל הידוע לי) סטרייטית לחלוטין, ואין לי יומרה או כוונה לאיזושהי זוגיות איתה.
אני אוהבת את בעלי, המשפחה התרחבה ויש לי עוד הרבה אהבות קטנות שזוחלות ומרצרצות לי בבית.
ויש אותה.
והיא יפהפיה.
גם בנפש.
לא מה שמצפים ממישהי שנראית כמוה. היא שברה לי את כל הסטיגמות.
ממבט ראשון מצפים ממנה לאיזה ריחוק של חתיכות.
אבל היא קשובה ומכילה ומאוד אכפתית.
ומאמנת כושר.
ורק מלהיות בסביבתה אני נהיית מאושרת.
וזה כל מה שאני צריכה.
שהיא תהיה ברקע כך שאהיה עדה לכך שטוב לה בחיים.
וכשהיא מחייכת, גם אני מחייכת.
אז רזיתי.
והצטרפתי לקבוצת כושר שהיא מאמנת.
אז גם טוב לי בגוף שלי החדש (כמעט 30 קילו פחות משהייתי)
וכיף לראות אותה מתאמנת לידי ולהשתתף לצידה בתחרויות.
ולדעת שהמדליה בה זכיתי היא מעבר לביצועים הגופניים שהוכחתי.
והלב שלי רוקד לעומתה.
וזה כל מה שאני רוצה.
אני יודעת מה אתן חושבות. זה לא יחזיק מעמד.
אי אפשר לאהוב ולהשאר בריחוק של חברות רגילה.
אז זהו. שאפשר.
הכרתי אותה לפני כמעט 3 שנים.
זו היתה, רק מצידי כמובן, אהבה ממבט ראשון.
והאהבה הזו היא המנוע הכי חזק שיש להניע אותי לשינוי. לעשות דברים עם עצמי. וכשאני מסתכלת על תמונות מתחרויות, אני מוצאת שאני בוהה בדמותי החדשה, הרזה והמחוייכת שבתמונה, לא פחות משאני מביטה בשלה.
ואני לא צריכה יותר מזה.
ברוך שעשני לסבית.
יש לי כוח סודי שהופך אותי לטובה יותר, בעלת כוח רצון חזק יותר, בעלת יכולת לשנות, ולברוא ולעשות.
אהבה שלא מוגשמת. כלומר, שלא מוצאת פורקן בכלים גשמיים. לא יהיה לי מגע איתה. היא לא תדע שאני לסבית לעולם.
אבל האהבה שלי אליה תמשיך ותקבל ביטוי רוחני.
אני אוהבת את איך שנהייתי, בזכותה.
(ופיזי, כי התפתחו לי כאלה שרירים... סמיילי_קורץ

)

ואגב, מה שהניע אותי לכתוב היה הפוסט שכתבה זו שחושדת שחברה שלה לסבית ותוהה איך להוציא אותה מהארון.
למה להוציא מהארון? מה זה יתן? זה יכניס מרכיב נוסף לחברות ביניכן, שלאו דווקא יחזק אותה. לפעמים זה גם ממש לא נכון.
לפעמים אני חושבת לי מה יקרה אם גם היא, המאמנת שלי, לסבית, ומה אם גם לה יש רגשות כלפי (והיא כזו נחמדה אלי, שאלמלא ידעתי שהיא מתוקה כזו אל כולם, בהחלט הייתי עלולה לחשוב שגם היא אוהבת אותי), ואז אני נרתעת. זה יהרוס הכל. זה לא יהיה קשר בריא ולא יצא ממנו שום דבר טוב. ואני אאבד את כוח העל הסודי שלי...

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.

בתגובה ל: היי נעמומה מאת: מיואשת מהחיים
ככה זה כשיש קטנטנים שמתעוררים פתאום...
אז כמו שכתבתי, לשגרת המשפחה- ילדים- קריירה
נכנסה גם תכנית אימונים די קשוחה.
3 פעמים בשבוע, מינימום של שעה. פעם בשבוע עם כל הקבוצה
פעמיים שעורי בית.
לא הייתי שורדת אלמלא ההתלהבות שלי לעסוק במשהו שהוא כולו "שלה".
אז בין האימונים הקבוצתיים אני מתאמנת לרוב לבד,
אבל לאחרונה המאמנת המהממת החליטה להצטרף אלי. ככה מן אימון רק של שתינו.
היא מתפעלת מכח הרצון שלי. אני מתפעלת בינתיים בסתר ממנה.
בעלי יודע.
בהתחלה היה משועשע. עכשיו מפריע לו קצת השינוי בסדרי העדיפויות.
האינטנסיביות של האימונים באה על חשבון זמן בבית.
אבל הוא שמח באשה החטובה שחזרתי להיות
וזוכה לקטוף את פירות התשוקה הלא ממומשת אליה.
זה לא נאמר בקול.
העובדה היא שאני חוזרת מאימון עם צורך עז במגע.
הוא שמח להיענות לצורך.
אז באופן מעוות זה קירב בנינו.
לו אך יכולתי לשלוט במחשבות...

אבל אני גם יודעת שהיא טובה לי בעולם הפנטזיה.
כל מעבר מעולם המחשבות והדמיון למציאות יהיה הרסני.
כיף לי לדמיין אותה איתי יחד. ברור לי שבמציאות זו תהיה קטסטרופה לבית שלי, לבית שלה,
ובכלל מבחינת אופי אין מצב שלי ולה יש איזשהו עתיד זוגי.
אז טוב לי שהמצב בנינו הוא כזה שמקדם אותי מבחינה פיזית של כושר ויכולות
מקרב ביני לבין בעלי
ונותן לי משהו לחלום עליו ומישהי לרוץ איתה...

אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.

בתגובה ל: בין פנטזיה לחיים עצמם מאת: נעמומה
אני גם מבינה שלחיות עם האחת זה בהחלט להתמסר ולותר חד משמעית על כל פנטזיה או חלום אחר.
אבל זה מוזר.כי פתאום אני אומרת לעצמי - היי,זה אשכרה להכנס למערכת יחסים ערכית,שאת מקריבה עבורה ונלחמת לטפח אותה לאורך כל החיים ממש כפי שהיית עושה לו היית בזוגיות עם גבר.
אבל את המשמעות הערכית של הזוגיות אנחנו שואבות רק מרוח היהדות,ושם אין כל בסיס ערכי לזוגיות עם אשה.
פה נכנס איזה שהוא קול קטן שמציק לי ואומר-בין כך את סוגרת את עצמך על דמות אחת,אז לא עדיף שזה כבר יהיה עבור הדבר האמיתי מבחינה רוחנית?
הרי בין כך ובין כך עוד אפגוש נשים רבות ויפות במהלך חיי שיציתו בי את האש הזו מחדש.ואז כשאהיה כבר מחויבת למישהי אחת-שאולי כבר לא תהיה צעירה ויפה כמו זו החדשות שיכניסו אותי לסחרחרת רגשות- מה אז?
אין נישואים שיעגנו את הקשר הזה.אין משמעות רוחנית לקשר.אין שום בסיס מוצק של בטחון שיכול להחזיק זוגיות כזו לאורך שנים.וגם המציאות בשטח מוכיחה שלרוב קשר בין נשים לא מאריך ימים (ואני לא מדברת על מצב שבו אלוקים גדול ושלח לך בדיוק בדיוק את הנפש המשלימה שלך שאף אחת בעולם לא יכולה בכלל להתחרות מולה אלא מדברת על זוגיות שהתפתחה על בסיס של רגש בלבד)
נמצא שבסופו של דבר,לאחר שנים מה שנשאר זה הילדים המשותפים שאולי הצלחנו לגדל יחד באותן שנים ראשונות שהקשר עוד הצית בנו אש.
וצריך לקוות מאוד שנצליח למצוא מישהי שהחברות איתה תהיה מספיק אמיתית ועמוקה ומתמסרת כדי להזדקן ביחד,מה שלא מציאותי בשמונים אחוז מהמקרים.

בקיצור,
דואגת מאוד מהעתיד.לא יודעת מה יהיה.
אני מרגישה צורך עז בבטחון זוגי,עד שכבר כמעט לא אכפת לי מאיזה מין יהיה,רק שיובטח לי שיהיה שם לצידי עד זקנה ושיבה.

בתגובה ל: ניתוח מדויק ונכון. מאת: מיואשת מהחיים
נשמע לי ממה שאת כותבת שאת בדרך לבחור מה שנכון עבורך. מתוך כל הרצונות והכוחות שמושכים לכל מיני כיוונים, לזקק את הכיוון המדוייק שלך. זה תהליך שפעמים רבות כואב להיות בתוכו, לפעמים הוא גם נראה חסר תוחלת, אבל כשמגיעים לסופו, מתברר כמה טוב הוא יצר.
באופן אישי, את המשמעות הערכית של הזוגיות שלי אני שואבת מהיהדות. למשל מהמילים "ודבק" ו"והיו לבשר אחד" אני לומדת על חיבור עמוק ממש כאילו אנחנו גוף אחד. ומכיון שחיבור כזה אני יכולה ליצור רק עם אשה, אני משתדלת לעשות זאת. הנישואין שלנו כמובן לא תקפים הלכתית אבל אני מאמינה שיש משמעות רוחנית לקשר בינינו (ויום אחד, אולי רק כשתחזור הסנהדרין, יהיה גם תוקף הלכתי). משמעות שנובעת מהמחוייבות שלנו ומהטוב שאנחנו משתדלות להעניק אחת לשניה וביחד לעולם.
אני לא צריכה לספר לך שלאף זוג אין בטחון שיהיו ביחד עד זקנה ושיבה. אין בטחון שזוג לא יתגרש, ובטח שאין בטחון שחו"ח אחד מהם לא ימות בטרם עת. מה שיש הוא את ההשתדלות שלנו לבסס ולחזק את הקשר. וזו בדיוק אותה עבודה בזוגיות הטרואית ובזוגיות לסבית. עבודה יומיומית של בירור עצמי, תקשורת עם בת הזוג, נכונות לוותר ולהתפשר. וגם הנאה יומיומית (: לזכור שאנחנו פה כדי להטיב אחת עם השניה ולדאוג לעשות זאת בתוך מירוץ החיים. אשתי היא לא "בדיוק בדיוק הנפש המשלימה שלי". אני לא מאמינה שיש זוגות שזה כך אצלם. בחרנו, וכל יום מחדש אנחנו בוחרות לחיות יחד. וכמו כל חיים, זה כולל אירועים משמחים ואתגרים. אני לא חושבת שזה שונה אצל מי שבחרה לחיות עם גבר.

בתגובה ל: ניתוח מדויק ונכון. מאת: מיואשת מהחיים
קודם כל רוצה לומר לך שאני נהנית לקרוא אותך, את מביאה את עצמך באותנטיות כזו מדהימה, עם כל הלבטים והמחשבות, התהליכים שאת עוברת.. תכתבי עוד ועוד!

אז אני קוראת את ההודעה הנוכחית שלך.. ומזדהה איתך, מרגישה את הדברים כמו שהם דרך העיניים שלך. רוצה פשוט לומר לך שאת צודקת, החיים יהיו מורכבים לא משנה במה תבחרי- לשמור על זוגיות טובה לאורך זמן ולגדול בתוכה, זה אחד האתגרים היותר גדולים של החיים בעיניי.

אבל הבאת משהו נורא עצוב במה שכתבת.. את כאילו תופסת זוגיות כמשהו שצריך לשרוד אותו, ואת לכאורה מחפשת מישהו שפשוט יהיה קל לשרוד איתו את זה לאורך זמן, כי ממילא זה נובל בהמשך החיים.. את מחפשת את המשמעות לסבל שתצטרכי [לכאורה!!] לעבור, בדמות תוכן ערכי/רוחני לקשר.. ומהמקום שלי אני רוצה פשוט לצעוק לך- לא!! זה לא נכון! תפתחי את העיניים, אני יודעת, זה קשה, אבל תראי את המציאות נכון- לשמור על זוגיות לאורך זמן זה לא בהכרח לסבול, כלומר להתאהב באחרות ולכלוא את זה עמוק בפנים, לבלוע ולהילחם עם עצמך. וזה לא משנה בכלל אם אנחנו מדברים על זוגיות עם גבר או אישה.

פליז, תחפשי מה זו זוגיות אמיתית, לכי ללמוד עליה, תקראי עליה, ייפתחו לך העיניים, מבטיחה.
[קראתי לאחרונה ספר נהדר שעוסק בדיוק בשאלות האלה- 'טיפול זוגי מבוסס מובחנות' של אמיתי מגד]

מחזיקה לך אצבעות---