האור שבתוכי

האור שבתוכי
פורסם לפני 850 ימים מאת איילת אהבים סה"כ תגובות: 8 תגובה אחרונה לפני: 833 ימים

ערב שבת, הבית מלא אור, ריחות התבשילים והחלות, כולם לבושים יפה ושמחים, הבית רועש מקולות צחוק ושירי שבת. האיש שלי מסתכל עליי במבט כל כך אוהב... אומר לילדים "נכון שאמא היא האישה הכי יפה בעולם?" אני מחייכת אליו, אל המחמאות שלו כבר התרגלתי, כמעט ואין לי התרגשות מהמילים שלו אליי... והלב שלי נקרע. למה זה לא מספיק לי? למה כל הברכה והטוב הזה לא מספיקים עבורי? מה עוד אשה יכולה לבקש?? לא חסר לנו כלום ברוך השם. באמת חיים של שפע.
משפחה גדולה, קהילה טובה ומיוחדת, חיים נוחים. וזה פשוט לא מספיק לי. ריק לי. אני מוקפת אנשים אך מרגישה כה לבד.
אני יודעת שעליי לראות את הטוב, להתרכז במה שיש לי וזה המון המון. אבל יחד עם כל הטוב הזה, אני חיה עם חוסר מאוד גדול. עם כמיהה נורא גדולה... עם געגוע כואב.
האם זו ההקרבה שעליי לעשות? לחייך למרות החוסר? להמשיך לעשות את הדבר הנכון למרות שכל כך חסרה לי ההתרגשות? המשיכה... האהבה לאשה שתגע בנפשי? קשר חם ועמוק ואמיתי וכנה... הלוואי והייתי מצליחה להתרגש ולהנות מהמגע עם בעלי כמו שהתרגשתי אז ממנה...
הלוואי ואצליח למצוא את השקט והשלווה בחיי, בלי להרעיד את הקרקע, בלי לפגוע באף אחד מאהוביי.
אוי אלי אלי ברך אותי בתחושת שלמות, תן לי לחוש מסופקת ומלאת עניין מהחיים שבחרתי, ברך אותי שאוכל לאהוב ולהנות מהמגע עם האיש שלי. מהחיבוק שלו. מהחיוך שלו.
אנא השם עזור לי להצליח לחיות בשמחה את חיי...
למה זה מרגיש משהו כל כך בלתי אפשרי...?
ואיך אחיה חיים שלמים עם החוסר הבוער הזה...

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל: אנה היקרה מאת: איילת אהבים
בגדול אני במצב שלך.
נשואה לגבר אוהב וקשוב,
נמשכת לנשים.
גם לי חסר הריגוש שבמגע שנובע ממשיכה מינית.
אבל יש הבדל גדול בנינו.
לא בתנאי החיים אלא בתפיסה שלהם.
כי החיים שלי מלאי אהבה.

מישהו שטף לכולנו את המוח בטענה שאם אין משיכה אז גם אין אהבה.
זה שקר.
יש המון אהבות שאין בהן טיפת משיכה. כמו הרגש שממלא אותנו ביחס אל הילדים שלנו.
יש גם משיכה מינית שאין בה טיפת אהבה. מכוני העיסוי מתפרנסים מזה.
קשרי זוגיות מתחילים לרוב מהרבה יותר משיכה יחסית לאהבה. אבל עם הזמן, לאחר שנים של נישואין, גם בזוגיות הטרוסקסואלית "רגילה", המשיכה יורדת אבל האהבה שנבנתה משנים יחד, מחוויות משותפות, גדלה.
הבחוץ קורץ. לא רק לנו. גם לזוגות סטרייטים. משהו בחיזור, במשחק, במשיכה הזו שנשחקה עם השנים גורם להרבה אנשים, גם כאלה שחווים חיי משפחה מסודרים, לפזול החוצה. לחפש ריגוש.
השאלה האמיתית היא מה באמת מחכה לך מחוץ למסגרת המשפחתית שיש לך?
האם זו באמת אהבה שחסרה או שזה הריגוש שקשור במשיכה?
האם באמת אין בך כל רגש כלפי האיש איתו את חיה?
האם עדיף לך לבד מאשר איתו?
כי הדבר הוודאי היחיד שיהיה לך אם תחליטי להפרד הוא שתהיי לבד. אף אחד לא מבטיח לך שתמצאי אהבה. משיכה אפשר שתמצאי. אבל מהריגוש החד פעמי לא תמיד צומחת מערכת יחסים יציבה. וגם מערכת יחסים יציבה לא מבטיחה לך אהבה...
אני יודעת שאני נשמעת פה נחרצת. פשוט כי עברתי את המסלול שלך. מרצון לברוח מהתא המשפחתי הקיים (גירושין, ייחולים למוות (שלי או שלו...)) להבנה שזה מה שיש לי, ושבעצם זה מה שאני רוצה.
החיים שלי מלאי אהבה ומאוד יציבים. אין בהם את הריגוש והטלטלות שעברתי כשהיתה לי זוגיות לסבית, אבל מצד שני, מי יכול לחיות כשהרגש נתון כל הזמן ברכבת הרים מטורפת של עליות וירידות?! ברגע שהשלמתי עם מה שיש לי, גיליתי כמה הרבה יש לי, וכמה המון עברתי עם בעלי, וכמה שאנחנו מכירים זה את זו, וכמה אכפתיות והשלמה יש בנינו. ואהבה. המון אהבה.
אז אני לא נמשכת.
אבל טוב לי כל כך.
הלוואי וגם את תגלי את הטוב שיש.
ההבטחות לריגוש ולמשהו טוב יותר שאולי מחכה לך, הן הרבה פעמים אשליה.

אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.

בתגובה ל: לחיות בלי אהבה מאת: נעמומה
מתלבטת האם ניתן להתייחס לנושא כ"אמת" אחת, או שבדברים כאלה שכל כך סובייקטיבים הפער בחויות הוא כל כך גדול שכל דבר צריך להיאמר בערבון מוגבל.
לא בטוחה שההפרדה הזו שאת עושה בין אהבה ומשיכה יכולה להתקיים בשביל כל אחת
לא בטוחה שבחירות שעבורך או עבורי הן נסבלות ואף טובות יהיו כאלה גם עבור אחרות.

ואחרי ההסתייגות הזו :-)

כפי שכתבתי לאחרת פה - מקובלת עלי מאד ההבחנה שלא מתגרשים בשביל משהו אחר. מתגרשים כי הלבד עדיף על הביחד הנוכחי.
ומקובלת עלי ההבחנה בין אהבה ומשיכה, ואני שמחה מאד בשבילך שהצלחת לבנות קשר אוהב עם בעלך ולמצוא סיפוק ושמחה בכל קשרי המשפחה האוהבת שבניתם.

אבל פה אני חייבת להסתייג - ממה שאיילת אהבים כותבת למעלה, וממה ששמעתי מלסביות שהיו נשואות הקושי הוא לא רק היעדר משיכה אלא גם היעדר אהבה. הנוכחות של בן הזוג לא משמחת, האהבה שלו אינה עוטפת, הקרבה שלו קשה ולא מנחמת. קושי בחיים כאלה ממש אינו קושי של געגועים לריגוש (ולא שהרצון לריגוש ומשיכה אינם לגיטימיים לכשעצמם) או משקף תוצאה של שטיפת מוח הוליוודית או חוסר הבחנה בין אהבה למשיכה.
זכית והצלחת לאהוב את בן זוגך. מאחלת אהבה כזו לכל לסבית שנשואה לגבר.
אני לא יודעת ממה ההבדלים נובעים - היום אנחנו יודעים שנטיה מינית היא רצף, ועוד יותר מזה שקיימת הבחנה בין נטיה מינית ונטיה רומנטית (בדיוק ההבחנה שעשית, למי נמשכים ולעומת במי מתאהבים). יתכן שאת נמצאת במקום אחר על הרצף מנשים אחרות. וכן - ברור שיש מקרים שעבודה עצמית ופתיחת הלב יכולים לאפשר התאהבות ועל כן הפרספקטיבה שלך חשובה ביותר.
אבל חשוב לזכור שזה לא תמיד אפשרי... לא בכל סיטואציה, ולא לכל אחת.

בע"ה שנצליח למצוא כל אחת ואחת את המקום שבו תוכל לחיות, לאהוב, לגדל ילדים ולעבוד את ה' בשמחה...