שבת בבוקר. קמתי לאחר לילה לא קל של הבנה שהמצב הבריאותי של אימי רק הולך ונהיה מורכב יותר.. דודה שלי הצטרפה לשבת, אחותה של אימי, וקצת הורידה מעלי את הקושי בלדאוג לשלומה של אימי בלילה.
חיכינו שיבואו מבית הכנסת ובזמן שהכנתי את הסלטים לארוחת צוהוריים.. ראיתי את אחי סוחב את אבא שלי כל הדרך .. אם יכל היה מרים אותו על הידיים..
הוא תיאר שאבי היקר נהיה חלש ככה מאז שעמד בתפילה במשך חצי שעה כי בתור כהן הוא היה חייב לעמוד חלק נכבד מהפרשה השבת. וגם כי רוצה לומר הגומל על הניתוח בעינים שעבר לפני שבועים.
ואבא שלי הרי כבר בן 74. ולא פשוט לו לעמוד זמן רב.. וכששב הביתה היה כמו מטולטלת.. ולא יכל ללכת לבד.
עשינו קידוש וכבר ראינו שאין ביכולתו לקרב את היד עם הכוס של היין לפה. וגם הקפה והעוגה שניתנו לו (מחשש שהסוכר שלו ירד..) לא הצליחו להגיע ליעדם.. החלטנו לתת לו לנוח ולראות מה יהיה בהמשך.. לא חשבנו לרגע שיש חשש לשלומו.. כי זה קורה לו לפעמים כל התשישות הזאת.. ועכשיו יש לו מספיק סיבות.. מצב בריאותה של אימי, החתונה שבדרך ופסח שמתקרב..
לאחר זמן מה הערתי אותו וביקשתי שיבוא לשולחן כדי להשתתף בסעודת שבת.. הוא ענה בשקט.. שהוא לא יכול ולא מרגיש טוב.. רצה ללכת לשירותים אבל לא יכל לעמוד יציב.. כל הזמן נפל לכל צד.. אחיזה של ידיו הייתה חלשה.. וכבר התחלנו לחשוש ולבקש ממנו שירים את הידיים למעלה וראינו שהוא לא מסוגל.. התתקשרנו למד"א.. ןגם עשינו כמה טלפונים.. לאחותי אחרי שאבא התחנן שאתקשר אליהם עם דמעות בעינים.. וביקש סליחה על זה שהוא "הורס לנו את השבת".
אני.. אני רק בכיתי איתו.. לא יכולה לעמוד מול החוסר אונים הזה...
הפארמדיק בא.. ופינו אותו לבי"ח באמבולנס לאחר זמן מה.. ואני כולי עם דמעות ולא מצליחה להרגיע את עצמי.. גאדד איזה מחשבות רצו לי בראש.. דודתי נסעה איתו.. כי הוא רצה שמישו יהיה איתו..
התקשרנו לאחיות שלי שגרות בעיר כדי לעדכן.. וכדי שיבוא לעזור קצת בבית.
אכלנו בחוסר חשק.. אבל היה חשוב שנאכל כיון שלא הכנסנו כלום לפה מליל אמש..
הכל היה עם טעם של כלום.. אף פעם לא חשבתי שאטעם טעם של כלום.. אבל כך הרגשתי.
ארגנו קצת את הבית.. והתחלנו לערוך דיון אני אחי ואמא.. מה יש לו.. ומה בדיוק קרה שם.. זה התחיל מתשישות עד למחשבה של "אירוע מוחין"- CVA.
לאחר זמן מה אחותי הגיעה.. וקבלנו טלפון מהדודה..(אני כבר לא מייחסת חשיבות לחילול שבת שעשינו היום.. כי לדעתי זה פיקוח נפש.. אפילו כמה נפשות.. איני יודעת מה היה קורה אם אימי לא היתה מקבלת עדכון על מצבו של אבא..) ואמרה שמכניסים אותו לCT.. ולעוד בדיקות.. ושחזר לו קצת הצבע לפנים.
הלכנו קצת לנוח כי לא ידענו מי ילך הערב לישון עם אבא ומי ישאר עם אמא..
ובצוהורים אחותי השנייה הגיעה.. ניסנו קצת להתעודד.. ושוב היה טלפון מהדודה בעדכון שכנראה היה לו "אירוע מוחין קל" שב"ה לא פגע בעורקים חשובים... וכנראה רק בכמה נימים קטנים ונתנו לו אספירין כדי לדלל את הדם.. ומזל שגילנו זאת יחסית בזמן ולא חיכנו והמצב יכל רק להתדרדר.
היתה תחושה של הקלה ומצד שני.. חשש למצבו ולמיקום שלו בענין תפקודו..
כל השבת חשבנו מה לקחת לבי"ח.. מה צריך שיהיה ובעיקר מי ישן איפה.. ומתי.

איזה שבת.. לא מאחלת לאף אחת שבת כזאת..
מקווה שנשמע בשורות טובות ותודה על המקום שפניתם לי כדי לשחרר קצת מהלחץ שיש לי בלב.
אשמח אם תתפללו לשלומו ולהשבתו בחזרה הביתה בריא ושלם "אהרון בן בארכה". וכן גם על אימי היקרה שגם אצלה מצבה הבריאותי לא משגשג.. "עליזה בת דז'ירה"
תודה על המקום שנתתם לי לשפוך קצת את ליבי ואת כאבי..
שבוע טוב!

בתגובה ל: איזה שבת.. השם ירחם.. מאת: שיר ללא
הרשי לי רק לחבק אותך בחום ולתת לך לשחרר את כל הפחד
והרגשת חוסר האונים למול האירועים הלא פשוטים שאת ומשפחתך
עוברים בימים אלה.
בע"ה רפואה שלמה כהרף עין ,
שבוע טוב ומבורך ,
וכל הישועות !

בתגובה ל: שיר ללא יקרה , מאת: אריאל-ה
באמת חוסר אונים כזה שאני חשה. ולבטח כל בני משפחתי בזמן החלוקה של מי ישאר עם מי ומתי.. מעין לו"ז משמרות על 2 ההורים.
הסתבר שהמצב של אבא די גרוע, האירוע היה קשה והשפיע על האחיזה ביד שלו ועל ההליכה שלו.. שהיא מתנדנדת.. ואמרו שוהא צריך עוד כמה ימי אשפוז ועוד זמן נוסף בשיקום במקום מחוץ לבי"ח..
בקיצור ההלם עוד בעורקי.. אני לא יכולה להסביר לעצמי איך זה קרה.. והרי הוא בנ"א שמאוד דואג לעצמו ולא מזניח.. ועכשיו לדעת שהוא חסר אונים ככה. שובר אותי ואני נכנסת להתקף של בכי שרק הזמן מפסיק אותו.

מאוד מודה לכל מי שתיקשרה איתי (בכל הדרכים הקיימות) ודואגת לשלום של אבי ואימי.. מעריכה זאת מאוד.. למרות שאיני יכולה להשיב לכן כגמולכן.. ומאמינה שהקב"ה ישלם שכרכן..
ושבעז"ה נזכה כולנו לשמוע בשורות טובות וימים יותר נעימים לכולן..
תודה! (לכל אחת ואחתן מכן..)

בתגובה ל: איזה שבת.. השם ירחם.. מאת: שיר ללא
לצערי, אני יכולה להגיד מנסיון שהתמודדות כזו אינה קלה בכלל. תודה ששיתפת אותנו במה שעובר עליך. מקווה שבעזרת השם המצב ישתפר ושדמעות עצב יהפוכו לשמחה בחתונה המתקרבת.

בתגובה ל: איזה שבת.. השם ירחם.. מאת: שיר ללא
ללא תוכן

בתגובה ל: חיבוק מאת: עדנונה
ללא תוכן

בתגובה ל: איזה שבת.. השם ירחם.. מאת: שיר ללא
שולחת לך המון אנרגיות טובות ומרפאות.

תהיי חזקה עד כמה שניתן גם בשעות הלא פשוטות האלו.


מחבקת מרחוק.


<ואם את צריכה עזרה במשהו, תגידי!>

בתגובה ל: איזה שבת.. השם ירחם.. מאת: שיר ללא
כל תזכורת לשבריריות הגוף והקיום מכאיבה, ועל אחת כמה וכמה כשזה נוגע להורים.

שהכול יסתדר מהר, וכולם יהיו יחד בריאים בבית בקרוב.

שבוע טוב!

בתגובה ל: רפואה שלמה מאת: נוסעת סמויה
רפואה שלמה במהרה
לאביך ולאימך

שבוע טוב!

בתגובה ל: איזה שבת.. השם ירחם.. מאת: שיר ללא
כן..גם הזמנות שכאלו יש.
אני אקרא ב"ה ספר ראשון-עד תהילים מ"א כולל

ומי שמעוניינת להצטרף-זה מתחלק ל9 חלקים עד הסוף:
מב-נב
נג-סג
סד-עד
עה-צה
צו-קו
קז-קיח
קיט-קכב
קכג-קלג
קלד-קנ

אם מישהי מצטרפת/מצרפת חברה אז תשאירו הודעה שנדע מה נשאר

ב"ה רפואה שלימה לכל החולים!

בתגובה ל: איזה שבת.. השם ירחם.. מאת: שיר ללא
מתפללת.

בתגובה ל: איזה שבת.. השם ירחם.. מאת: שיר ללא
עצוב לקרוא

תהיי חזקה
ורפואה שלימה להורייך

חיבוק
רבקי

בתגובה ל: איזה שבת.. השם ירחם.. מאת: שיר ללא
יקירתי, שולחת לך חיזוקים. רפואה שלמה לאביך ואמך, מקווה שתעברו את התקופה המורכבת בשלום ובבריאות.

בתגובה ל: איזה שבת.. השם ירחם.. מאת: שיר ללא
כואב לראות הורים סובלים, במיוחד כשאנחנו חסרי אונים לעזור להם.
אני מקווה שאביך יחלים החלמה שלמה ומהירה וכך גם אמך. 74 הוא גיל צעיר יחסית, ואפשר לצאת מאירועים מהסוג שאת מתארת לחלוטין.
מתפללת עבורם
סברה

בתגובה ל: שיר ללא... שנשמע ממך ומאחרות רק בשורות טובות מאת: סברה בעולם הגדול
אני כ"כ מותשת.. גם פיזית וגם רוחנית.
הייתי ב"משמרת בוקר" אצל אבא שלי בבי"ח.. מה אומר לכן?! היה מזעזע לראות אותו ככה.. שבר כלי.. נכון שהמצב לא נורא ברמות על.. אבל לראות אותו יושב בכורסא בחוסר מודעות מה לעשות ולאן ממשיכים מכאן ומזה שהוא צריך עזרה בכל דבר.. אפילו למזוג לעצמו מים.. שלא לדבר ללכת לשירותים ולמקלחת.. הוא מתנדנד בחוסר שווי משקל מפחיד.. ובפזיותרפיה כמעט בכיתי כשראיתי אותו בקושי זז במכשירים.. מאמץ את כל גופו העייף רק כדי לשוב כבר הביתה..
העיינים שלו זעקו לעזרה.. זה לא שהוא נפגע בדיבור או משהו.. ב"ה הוא יצא בסדר.. אבל כאילו הוא שידר דברים אחרים ממה שהוא אומר "אני.. ב"ה בסדר".
היה לי מאוד קשה לקבל את הענין הזה שזה מצבו הבריאותי כרגע.
ושהוא יצתרך את כל התמיכה שאפשר לקבל.. ובעיקר סבלנות ועוד סבלנות.. ולהראות שאני חזקה.. למה אם היה רואה אותי בוכה היה לו יותר קשה..
מה גם שאלתי אותו אם הוא זוכר את זה ש-פנינו אותו ומה היה לפני.. הוא לא זכר כמעט כלום מהרגעים ההם.. רק מזה שבאו לקחת אותו ושהוא הגיע לבי"ח..
מפחיד .. ממש מפחיד
מקווה כבר לראות נקודות אור.. כי די עייפתי לחפש אותן.
תודה על התמיכה ועל הדאגה.. אתן מקסימות!

בתגובה ל: עברו יומיים ואני מאת: שיר ללא
את צריכה להביא לו סיפורים מעניינים, לקרוא בעבורו קצת, לשאול אותו שאלות על העבר לא על יום האירוע... לגרות את הזכרון ארוך הטווח וקצר הטווח אבל לא את יום האירוע, כי ילחיץ אותו שהוא לא זוכר את יום האירוע.

והכי חשוב, תשמרי על רוח מרוממת, גם בשביל עצמך, ובשביל אמך.

בתגובה ל: הדאגה והפחד שלך מונים, וכן גם שלו מאת: סברה בעולם הגדול
קצת עשינו נוסטלגיה.. ואני בעיקר התעייפתי מהתרגילים שעשו לו בריפוי ועיסוק ובפזיותרפיה..

לשמור על רוח מרוממת.. לא ממש הולך לי.. זה יותר תפקיד של אחי לרומם את רוחנו..
אמא שלי.. כמו שהיא אומרת "האח הגדול" שומר עלי (היא מתכוונת לתוכנית בטלויזיה.. )

בתגובה ל: ברור שדברנו גם על העבר.. מאת: שיר ללא
ומאחלת לכם שיקום מהיר בדרך להחלמה מלאה.

בתגובה ל: איזה שבת.. השם ירחם.. מאת: שיר ללא
שה' יאיר פניו אליכם ואבא שלך ישוב במהרה הביתה ויחזור לעצמו.

הרבה בריאות וכוח לכולכם.

בתגובה ל: איזה שבת.. השם ירחם.. מאת: שיר ללא
אני מקווה שהם כבר מרגישים הרבה יותר טוב,תהיי חזקה

בתגובה ל: איזה שבת.. השם ירחם.. מאת: שיר ללא
אני קוראת את הודעותייך, ואת לוקחת אותי למקומות שהייתי מעדיפה לשכוח.
אני חושבת שרק אלו שעברו עם ההורים תקופות לא פשוטות כאלה כפי שאת מתארת, יכולים להבין עד כמה זה כואב, מתיש ובעיקר מפחיד.
בתור אחת שאמא שלה היתה מאושפזת בביה"ח כמעט רצוף במשך למעלה משנה, מוכר לי מאוד נושא המשמרות, ואפילו יותר ממה שהייתי רוצה להכיר.
בתור אחת שאבא שלה עבר לפני מס' שנים אירוע מוחי לא פשוט בכלל, שבמהלכו איבד את ההכרה וגם התעוור, אני מאוד מבינה את החששות וכמה זה עצוב לראות את אבא כשהוא כ"כ חלש וחסר אונים.
היום, תודה לאל הכל מאחורינו, הוא בריא ורואה מצויין.
אז אל תשכחי, שגם כשהדברים נראים מהצד מאוד רע, יש את ההוא שם למעלה שבידו לשנות הכל לטובה, ולהחזיר את השמחה לליבכם.

אני יודעת שמילים לא יכולות לעזור הרבה, כי את התקופה הזו, את זו שצריכה לעבור, ואיני מכירה אותך כדי לתמוך מעבר למילים.
אבל תדעי שיש עוד אנשים שאולי לא חשבת עליהם, שהם כן חושבים עלייך, ומתפללים עבורך שהכל יחלוף בקרוב והורייך ישובו לאיתנם ולבריאותם.

ומשהו אחרון קטן-
גם ברגעים שאת מרגישה שאת קורסת, שהימים האלו קשים נפשית ובנוסף מריצים אותך במשמרות ומתישים אותך פיזית, ושזה גדול עלייך, תזכרי שזה זמני בע"ה, ותיכף הכל משתפר.
ליד ההורים תשתדלי להיות החזקה ולתמוך ולחייך, וגם בקושי הזה למצוא את הטוב, ולהודות לקב"ה שנתן לך את ההזדמנות לטפל בהם, לאהוב אותם, ולהחזיר להם כ"כ מעט מכל מה שהם נתנו לך.

מחזקת אותך מרחוק,
אם יש משו שאוכל לעזור, בשמחה
רוני.

בתגובה ל: שיר ללא, יקרה מאת: רוני
מדי פעם יש לי שניה לנשום בין הריצות של להיות עם אבא בבי"ח לחזור לבית הורי ולהיות עם אמא ולהתחיל לנקות לפסח ועבודה בת"א.. אז יש לי טיפה זמן להכנס למחשב ולראות תגובות.
אתן מקסימות ומודה לכן מכל הלב על כל התגובות.. הדאגה והטלפונים.. וזה הזמן להתנצל שאין לי זמן לענות לכולם או שאני מסננת.. פשוט יש זמנים שאין לי כוח לפתוח את העינים מרוב טירוף..

עכשיו אנחנו מחכים לראות את השיפור במצבו של אבא ואת תגובתה של העובדת סוצאלית וההחלטה שלה איפה הואע ימשיך את השיקןם ומה קורה עם שבת ומי הולך ומתי..
ושלומו יחסית בסדר. הוא מסתגל לאט לאט למצבו ולכך שהוא צריך עזרה בהתנהלות היומיומית שלו שהשתנתה..

אמא שלי מודה לכל החברות שמתפללות ורוצות לעזור מעבר..( היא לא יודעת שזה בנות מפה או בכלל על בת קול.. אבל אני עושה לה הכנות לפני :) ) זה דבר מבורך אבל ב"ה אנחנו מסתדרים.. קצת בטירוף של חיים אבל מתסדרים.. ב"ה.

שיהיה המשך שבוע טוב ושוב תודה לכל אחת מכן..
שמחה שזכיתי להכיר נשמות טובות שכמותכן.
שיר ללא.

בתגובה ל: צדיקות!! מאת: שיר ללא
מרגישה כמו שדרנית של גלגל"צ שמדווחת על עומס בדרכים.. :)

ב"ה ובשעה טובה אבא שלי התשחרר אתמול בערב מבי"ח, בדרך נס ובקשרים שיש לנו קיבלנו אישור לכך שהוא יהיה בסופשבוע בבית ובראשון אנחנו נקח אותו לשיקום.

הייתם צריכים לראות את החיוך על פניה של אימי כשראתה את אבא נכנס מהדלת (מהלווה ב2 שומרי ראש ) התחלנו לשיר "הבאנו שלום עליכם" והיה באמת מרגש.. אפילו דודה שלי (הצדיקה שלקחה חלק עצום בתהליך ההבראה של אבא) אמרה "תכיר זאת הכלה שלך.." ובאו חלק מהמשפחה לבקר, עשינו כמה שיפוצים בבית כדי שיהיה נוח לאבא שלי להתהלך בבית בצורה נוחה ובטוחה יחסית.
ועיקר העבודה עוד לפנינו.

בשבת צריך להשים 20 עיניים לראות שהכל בסדר, ללכת איתו לכל מקום ופשוט לראות שהוא בסדר ולשלוח אותו בשלום ובבריאות לשיקום בראשון, ולקוות שיצא משם גם במהרה.
כמובן שגם לשם אנחנו נעשה משמרות אבל נראה לי שפחות מטורף ממה שהיה לנו השבוע.. והיה מטורף לגמרי.

אני חייבת מנוחה אחרי החג הזה..
כי הראש, הלב ובכלל הגוף והנשמה עובדים עכשיו על "אוטומט" כי אני לוקחת חלק בעזרה בבית ומצד שני גם משתדלת להכניס קצת פרנסה הביתה ( מישו צריך לעבוד קצת..) ומצד שלישי לנשום.. זה אגב החלק הלא פשוט בענין.
וכמובן פסח.. שצריך שהבית יהיה לפחות כשר אם לא "מבריק" מנקיון..
יהיה בסדר אני מאמינה.

ובאמת מודה לכל מי שעזרה וממשיכה לסייע לי הן בתפילות והן ברבדים אחרים.. מעריכה זאת מאוד וכמו שאמרתי.. שמחה שאני חלק ממשפחת בת קול, משפחה שבאמת אכפת לה מהאנשים שבתוכה.

אסיים בברכת שבת שלום ומבורכת לכולן..
ושנזכה באמת לראות את האור והשפע שהקב"ה ממטיר עלינו כל רגע ורגע..
ב"ה ניסים קורים ואנחנו רק צריכים להיות שם עם עינים ונשמה פתוחים לרווחה כדי להכיל אותם.
תודה.. באמת תודה ענקית לבורא עולם שעשה איתנו חסד גדול והשיב את אבא שלי למצב טוב יותר משהיה לפני פחות משבוע.

בתגובה ל: רוצה רק לעדכן.. מאת: שיר ללא
ושתוןכלו לבלות את השבת איתו. למרות שבשיקום לא קל, מתחוללים שם ניסים ואפשר להחזיר חלק גדול מהיכולות בעזרתו. סבתא שלי שלאחר אירוע מוחי היתה משותקת בחצי מהגוף ולאחר שיקום התאוששה כמעט לחלוטין. עד היום היא משמשת נציגת הסברה במועדון שאליו היא הולכת - לוקחים אותה לאנשים חולים ואומרים להם שפעם היא הייתה במצבם, כדי לתת להם מוטיבציה לשתף פעולה עם השיקום.
לגבי פסח - לדעתי השנה אתן יכולות להיתיר לעצמכן להרגע קצת בענין הנקיונות. כשאמא שלי עברה טיפולים בתקופה הזאת של השנה היא הודיעה שהיא לא הולכת לצחצח את הבית, וגם בליל הסדר הזמנו קייטרינג. אפילו מצאתי תימוכין לעניין כשעייפים (וטיפול בבעל ואב חולה זה בהחלט מעייף) לא צריך להכריח לעשות מעבר למינימום הנדרש.

בתגובה ל: רוצה רק לעדכן.. מאת: שיר ללא
וכמה נפלא לקרוא את ההודעה המשמחת שלך.
יש בה הכל - שמחה,דאגה, אופטימיות , חשש,תקווה ,חולשה ,
כח,אמונה ,נתינה , והכי הרבה - א ה ב ה !
כל מה שכתבת מלמד על מי שאת.אינני יודעת בת כמה את,
אני מניחה שמאד צעירה, אבל העוצמות שאת חושפת פה ,
האחריות שאת לוקחת על המצב , והאופן שבו את מתמודדת,
מעידים שאת ע נ ק י ת !
בע"ה ,בזכות כל מעשייך הטובים ובזכות האהבה במשפחה ,יזכה אביך לרפואה שלמה כהרף עין , באמת שהריפוי המלא אפשרי
ועם כל התמיכה שמסביבו אין ספק שזה יגיע .
ריגשת אותי מאד בהודעתך , שתזכו להחלמה מהירה וקלה,
ונזכה כולנו לחגוג את הפסח מתוך בריאות ושמחה, והשנה הוא בסימן גאולה מדהים!
(ברכת החמה הנאמרת אחת ל 28 שנה לערך,תיאמר השנה
בערב פסח וזה מאורע נדיר שקרה רק פעמיים בעבר,פעם ראשונה
ביציאת מצרים ופעם שניה בנס פורים ),כך שבהחלט יש
למה לצפות....
שולחת לך חיבוק עם הרבה כח ,הערצה והערכה.
שבת שלום.

בתגובה ל: ברוך השם , מאת: אריאל-ה
כל זה הצלחת לראות בהודעה אחת שלי?!
אפילו אני לא שמתי לב לכך.
אני צעירה.. אם 26 זה צעירה אז סבבה.. :)
אני זה אני, קצת חוששת, קצת דואגת, קצת חלשה, קצת עם אמונה שיהיה בסדר בהמשך.., קצת נותנת מעצמי.. טוב אולי לא רק קצת..
ואהבה.. ב"ה חולת אהבה אני. כזאת אני טוטאלית בהענקה לאהובי. קל וחומר למשפחתי היקרה מאוד.

לא חושבת שאני ענקית. רק חושבת שאני מתמודדת/ שורדת/ מתפקדת איכשהו.. ונראה לי שכולם היו עושים אותו דבר אם היה חלילה וחס מתרחש משהו כזה בחייהם.

תודה רבה על הברכות..
פסח בסימן גאולה מדי שנה בשנה ומקווה שהשנה היא תתבטא בעיקר מיציאה של יגון לשמחה ומחולי לבריאות שלמה.
לגבי הברכת חמה.. נשמע מענין.

אין צורך להעריץ..אני סה"כ בנ"א כמו כל אחת אחרת.. אבל תמיד אפשר לתמוך ולהתפלל להמשך הדרך :)

ותודה גם לציפור דרור על מילותיה.. וכן, אנחנו לא מתכננים להשתגע יותר מדי בנקיונות.. זה מה שאנחנו אומרים כל שנה.. וכל שנה מגיעים רצוצים ומפורקים לחג..תודה על הדאגה..

שבת שלום ומבורכת.
ובאמת תודה לכולן!
אין עליכן! :)

בתגובה ל: איזה שבת.. השם ירחם.. מאת: שיר ללא
רק בריאות ובשורות טובות,
והן יגיעו, הן תמיד מגיעות... הישארי חזקה.

בתגובה ל: אחות... מאת: Hפידוסית
אחרי שלקחו הבוקר את אבא לשיקום..
אמא היתה בדכאון.. וגם אני.
ואחותי התקשרה משם ואמרה שהיא לא משאירה אותו שם! המקום עושה תחושה של מוות.. והאנשים ששם ממש לא מסבירים פנים.. ואבא שלי.. אבא שלי אמר "אם את משאירה אותי פה,אני בורח!"
והיא ענתה "בחיים לא אשאיר אותך פה.."
אז הם עוד מעט חוזרים הביתה..

נכון שלא יהיה קל בבית, אבל ב"ה המצב שלו השתפר.. כנראה התפילות שלכן עזרו.
ונכון שיהיו ימים מטורפים פה.. אבל עדיף על ריצות מפה לעיר אחרת ומשמרות ודאגות של אמא..

אז יש לנו עוד דרך ארוכה עד שיקום מלא של אבא.. אבל חייבים להתחיל במקום טוב, מקום שיהיה לו סיבה לרצות להשתקם.
שיהיה שבוע טוב ושוב תודה ענקית וחיבוק מוחץ לכולן!