שאלה מעניינת ששאלו אותי היום..

שאלה מעניינת ששאלו אותי היום..
פורסם לפני 2870 ימים מאת הגברת בצהוב סה"כ תגובות: 36 תגובה אחרונה לפני: 1483 ימים

בס"ד

עשיתי שבת אצל חברה, והגיע גם בחור שהיא יוצאת איתו. כמובן מתוך המון סקרנות התחלנו לדבר על העובדה שאני לסבית, ועל זוגיות וכאלה.. הוא שאל אותי: "אם כך, מה באמת הסיכוי שתמצאי זוגיות?", אז התחלנו לחשב את אחוז האוכלוסיה, שיכולה להיות מתאימה לי לזוגיות.
במידה ונקח את הקריטריונים הבסיסיים: אישה ודתיה ונגיד שכל הנשים הדתיות הן 100%, הנחנו שמתוך כל אוכלוסיה כ-15% הם הומואים, לסביות או ביסקסואלים, אז כבר הצטמצמנו ל-15%. מתוך ה-15% הללו, כשליש מודעות לכך שיש להן משיכה לנשים, נותרנו עם 5%. מתוכן כרבע מחוץ לארון או מוכנות לצאת מהארון, נותרנו עם 1.25%. והייתי ממש ממש נחמדה עם הרבע שמחוץ לארון.. אני מניחה שבפועל כ-1/15 באמת מחוץ לארון.
אז.. הנתונים האלה גרמו לי לתהות (למען האמת שתהיתי על כך המון המון זמן) האם יש בחורות דתיות שפנויות רגשית לקשר מחייב ולהקמת משפחה עם אישה?
הסטטיסטיקה בגרוש שניסיתי לעשות אמנם לא מדויקת, אבל התחושה האישית שלי, שאם קיימות בחורות כאלה, הן לא בהישג יד.

מה אתן חושבות?
דיון פתוח לחלוטין.

שלכן,
הילה.

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל: לגמרי נס מאת: נעמומה
[ניסיתי מספר פעמים אפילו בשעות שונות וימים שונים לשלוח את הודעתי בתגובה למה שכתבת לאנה.ק על הנס הפרטי שלך, אבל לא הצלחתי. לכן אני שולחת לכאן.]

כשהדברים כתובים בעריכה יפה.. זה נראה מאוד משכנע...

אבל אני רוצה לשמוע על ליל הכלולות שלך, עם אדם שאת לא אוהבת ולא נמשכת..
אני רוצה לשמוע על הדברים שדיברת איתו והוא לא ירד לסף דעתך כמו אישה..
אני רוצה לשמוע על הערבים שהוא אכן היה נוכח איתך.. אבל זה לא מלא אותך כמו עם אישה.
על כל הפעמים שהוא נגע בך כשאת סלדת או שלא חשקה בהם נפשך.
על הלילות שבכית מחוסר סיפוק ואהבה אמיתית, שאת לא שותפה אמיתית לה. וחשבת, מה לעזאזל אני עושה איתו..?

"הנס" שאת מספרת עליו, הוא כוח ההרגל!
למשל, יש לי בת דודה שאף פעם לא סבלה אוכל חריף. ובעקבות לימודיה היא התגוררה בפנימיה, שכל האוכל שם היה חריף תמיד.. בהתחלה היא לא אכלה, אח"כ היא אכלה קצת.. ולאט לאט היא פשוט התרגלה.. היום היא אומרת שאוכל בלי חריף זה בלי טעם. זה לא נס. זה כוח ההרגל.

זה משהו שמבחינתך היה שווה את כל הויתורים שדיברת עליהם. ולכל אחד יש שיקולים שונים. אבל לך כנראה היה שווה את המאמץ להתרגל.

מבחינתי כמעט שום דבר לא שווה את האושר האמיתי שלי בחיים.
האושר שלי הוא לחיות עם אישה ולבנות איתה משפחה.
כשאני רווקה הויתורים שלי, לא עולים על היתרון שבאושר האמיתי שלי, גם אם אני מוותרת קצת על חלק משמשפחה, וחלק מהחברים, השכנים וכו'.. על היחס של העולם כלפיי המיעוט וכדו'.
אני לפחות לא מוותר על עצמי!! אני לפחות מתחשבת גם בעצמי. מה אני אוהבת, ומה עושה לי טוב, ומה גורם לי אושר! ודי עם מה יגידו השכנים, והדודים, והתחשבות בויכוחים הבלתי פוסקים עם המתחכמים בקשר לנטיותיי.
אני חווה על בשרי כמה זה לא פשוט. אבל זה יהיה שווה כשאמצא את אהבת חיי.
ונכון, הסטטיסטיקות לא מעלות את המורל, אבל לי יש אמונה במי שהכל שלו והכל מאיתו. ולו כלום לא קשה!

ותאמיני לי, אחרי כל ההתפשרויות בלהיות לסבית דתיה, אני פחות מאמינה שמישהי "מתפשרת" על הדבר המקודש שבשבילו היא התפשרה על כל חייה.

בתגובה ל: למה את קוראת נשואה לגבר - באושר? מאת: חרדית ביישנית
נכון, היה לי קשה.
השנה הראשונה היתה בעיני סיוט, פשוט כי לא רציתי להיות שם. החברה שלי היתה שוב רווקה (ביטלה אירוסין) ואילו אני הייתי כבולה. עד שהיא התחתנה.
ואז הבנתי שאין לי לאן ללכת, אבל גם לא שום רצון לעשות זאת.
מאוד מפתה להציץ לראות את הדשא של השכן- אבל אם לרגע מביטים ורואים את מה שיש לי, מגלים את הטוב. אז למדתי להתבונן בטוב שבחיי ולא במה שאין לי.
אפשר לקרוא לזה "כח ההרגל" כפי שאת בחרת, אפשר גם לגלות שחיית עם בן זוג וצברתם יחד חוויות שחיזקו את היחד, דילגנו מעל מכשולים, התמודדנו יחד עם קשיים ובסופו של דבר- הוא החבר הכי טוב שלי. הרגל? כבר לא בטוחה שזה מסכם את מה שיש בנינו.
יש לנו בניין משותף ואחריות משותפת, אנו לא רק תלויים זו בזה אלא גם תומכים האחד בשני. חיים של שיתוף ויחד. הוא טבעי בחיי כמו כל דבר שלא ניתן לחיות בלעדיו. כמו מים. כמו אוויר.
הרגל? נראה לי יותר כמו אהבה.
אז נכון- שהפנטזיה היא על גוף נשי חטוב. אבל ביני לבינך- אחרי כמה לידות הפנטזיה הזו עודנה איתנה? כמה עומק יש לחלום שכולל רק התייחסות חיצונית שכזו?!
כמה אמת?!
אז אני טוענת שאפשר "להתרגל" כמעט לכל דבר, אולי להתחבר נפשית.
ממתי מסכה שאדם עוטה על עצמו הופכת לטבע שני לו? זו אפשרות של עבודה על המידות. רמב"ם מפורש. אני אישית נוטה למידת הקמצנות, ולכן עוטה מסכה של נדבנית. תורמת יותר משנפשי אולי מסכימה לתת. נותנת כסף, זמן, אוזן קשבת, הרבה מעבר למה שמידת הקמצנות שלי הייתה מאפשרת. והנה היד נפתחת היום יותר בקלות, האושר מהנתינה חזק יותר.
הרגל? אולי כבר טבע שני.

אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.

בתגובה ל: זה (בערך) מה שאני חשבתי כשיצאתי עם גברים מאת: אנה ק
אני מזהירה מראש- זה הולך לדכא את מי שרואה במציאת בת זוג לסבית פתרון יחיד לבדידותה.
בעיני- זה נדיר.
לא מצליחה לדמיין אותי מזדקנת עם בת זוג.

מאוד מאוד קשה עד כמעט בלתי אפשרי למצוא את "האחת", יש הרי כל כך הרבה "אם":
אם התאהבת בה
ואם היא אפילו אוהבת אותך חזרה
אם יש ביניכן כימיה ומשיכה
אם יש התאמה שתיאפשר חיים משותפים
אם שתיכן תהיו מוכנות להקריב את העתיד/ החברה/ הקריירות על מזבח אהבתכן
אז אולי זה יצליח...

אבל-
בחורה דתייה לרוב תימנע מראש מלפתוח את הלב לאשה, יש כל כך הרבה להפסיד מבחינה חברתית וסביבתית, ולכן הרבה מהתנאים האלה לא יתקיימו מלכתחילה.
ואם היא לסבית שמראש מוכנה להסתכן חברתית, הרבה פעמים היא כבר תהיה כל כך מצולקת נפשית מהנסיונות, הוויתורים, חיים בארון/ חיים מחוץ לארון- כך שכל מערכת יחסים שמתחילה מצריכה בניית אמון ראשוני, הקשר לא יתחיל מאפס אלא ממינוס, וצריך להצליח לשרוד את בניית הקשר הזה לאורך זמן (ולא לכולנו יש זמן/ סבלנות/ כח נפשי לבנות משהו שהוא כל- כך מסובך מיסודו)...

אז הצעת אולי לפתוח את הלב לחיים משותפים עם מי שאינה דתייה. אבל זה הרי לוותר על כל מערכת הערכים לפיה אני חיה ולפיה התחנכתי. זה דורש ממני חיים של פשרה. כל עוד מדובר רק בזוגיות, נו, יותר קל לבלוע כמה אי- הסכמות, אך כשמתכננים חיים שלמים, בחירת חברה ומקום מגורים, אופני בילוי וחינוך ילדים...
בעיני יש פה הרבה יותר מדי עניינים חשובים ועקרוניים שיכריחו אותי להתפשר.

לא יותר פשוט לנסות קשר עם גבר?!
נכון, לא כל אחת בנויה לזה. יש נשים שעצם המחשבה מעוררת בהן דחיה. אבל לנשים רבות יש אפשרות. זו אולי לא העדפה ראשונית, אבל כמו שבקשר לסבי מסובך צריך לבלוע הרבה צפרדעים- אולי פה הצפרדע בכלל לא קיימת?
אצלי גיליתי שלמרות שהנישואין היו בריחה- היתה פה התחלה הרבה יותר בריאה, בחירה הרבה יותר נכונה ומינימום של התפשרות בתחומי חיי החשובים יותר.

מה גם- וזה חשוב- מוסד הנישואין הלסבי הוא הסכמה שבין בנות הזוג. קל יותר "לפרק חבילה" בקשר שכזה מאשר להתגרש מנישואים סטרייטיים.
כרגע, אם לי יש בעיות נישואין- אעדיף לטובת כל הצדדים למצות קודם כל פתרונות של טיפול זוגי, עבודה משותפת על היחסים, טיפול פסיכולוגי ומה לא- מאשר להפרד ממנו. גירושין יגיעו רק אם באמת כלו כל הקיצים והאהבה נעלמה. בזכות הקושי שבלהפרד- בתקופות הקשות- למדנו לתמוך אחד בשנייה, צברנו חוויות מחזקות רבות ויש לנו מאחורינו 10 שנות נישואין מוצלחות שכל זיכרון נוסף שאספנו בהם- מחזק את היחד שלנו.
במקרה והייתי בוחרת בה, בבחורה שאיתה חייתי 3 שנים- לא הייתי שורדת את אותם המשברים. כפי שמשך הזוגיות שלנו נפרדנו אינספור פעמים (וחזרנו שוב ושוב) כך הייתי מוצאת עצמי נאבקת על הזוגיות עד שהייתי מגלה שהקרב הזה מתיש אותי נפשית ולא מקדם את הבניין המשותף שלנו- והייתי עוזבת. זה לא היה מצריך הרבה. סתם להפר כמה נדרים בנינו. לא היינו צוברות "וותק" של 10 שנים. לא היינו עומדות בזה. הנדר בנינו לא היה מספיק חזק כדי לאחות קרעים קשים.

אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.

בתגובה ל: הכול טוב ויפה מאת: אנה ק
כרגיל- את צודקת, ואני בהחלט לא "מנפנפת", מה שאני מספרת הוא אחר.
אני בהחלט לא מאמינה ב"ניסויים בני אדם" אבל הניסוי שלי האישי- נהיה לנס.
מעולם לא חשקתי בגברים, תמיד הייתי חברה שלהם, אם ב"חבורה" בתור ילדים, או במשחקי כדורסל- כדורגל. הם לא היו אופציה להתאהבות. בנות כן. מאז ומתמיד.
לנסות לצאת עם גבר היה מיותר בעיני, למרות שמילאתי אחרי ציפיות החברה והיו לי כמה דייטים. תמיד מאוד מוצלחים, תמיד השיחה זרמה כמו בין חברים, תמיד נהנתי אך כיוון שהכיוון היה רומנטי- מה שמאוד לא התאים והגעיל אותי אפילו, סיימתי קשרים כי לא היתה לי כל מטרה לפגוע באף אחד.
אגב- לדייטים יצאתי רק כשזוגתי היתה בתוך קשר. בנסותי לתת לה מרחב ואויר- חיפשתי לי משהו אחר, ותוך כך להשתיק את הדודות המציקות.
תמיד חזרנו אחר כך להיות יחד, אני והיא, ובשבילי זו היתה שיבה אמיתית הביתה. לאמת, לנכון.
עד שהיא התארסה.
הבנתי שכל הפרידות - חזרות האלה תוך אשלייה עצמית כאילו היא תשוב ועוד נהיה יחד לנצח, הן שגויות. הן גורמות לי לסבל.
ואז יצאתי עם האיש שלי, שהיה הכי נחמד ומבין. לא אהוב, לא נחשק, אבל בהחלט מישהו שיהיה כיף לחיות איתו. ואז היא ביטלה את האירוסין. הבנתי שאם לא אעשה עכשיו מעשה- אשוב למטוטלת הרגשות חסרת העתיד שלי איתה- והתארסתי.
לא מאהבה, לא בהתרגשות אלא כבריחה.
אחרי שנת נישואין ראשונה ומסוייטת מבחינתי- היא התחתנה, ואיכשהו העול מעל כתפי הוסר.
האוויר נהיה קל יותר והבנתי שאני נשואה לו. שזה מה שאני באמת רוצה. שזה מה שטוב לי.
וכשהבנתי את זה- גם נפתח לי הלב להתאהב. לגלות שיש בי צד שלא ידעתי עליו מעולם.
לכן אני כותבת.
יש עוד נשים כמוני פה בפורום שבטוחות שאין סיכוי שהן יתאהבו בגבר. אין סיבה שזה יקרה, הן מעולם לא נמשכו לזה.
והנה- אפשר. זה רק עניין של לפתוח את הלב.
אני מודעת לכך שיש כאלו שלא יצליחו בזה ובאמת אין שום סיבה שיחיו באומללות. אבל ראוי מאוד לבחון את הדברים באמת. בלב פתוח. יש פה המון תוהות ומבולבלות. לא ראוי ליידע אותן שאפילו לסבית מוחלטת כמוני וכמו רבות אחרות פה- יכולה להיות נשואה באושר?!
שאולי ה"התפשרות" על חיים עם אשה לא מתאימה/ לא דתייה/ ללא עתיד גרועה יותר על פני "התפשרות" על חיים עם גבר?!

אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.

בתגובה ל: כמה מחשבות מאת: נעמומה
את המובן מאליו שנסיון של אחת אינו דומה לנסיון של אחרת.

בתור אחת שהיתה נשואה לגבר התגרשה וחיה יותר מ-10 שנים עם אותה אישה ושלושה ילדים שילדנו מתרומת זרע. שתינו ממשפחות דתיות המקבלות אותנו ואיננו חיות חיים דתיים היום. גם החברה הדתית במקום מגורי הוריי מודעת. אני מניחה שלא כולם (בין המבוגרים יותר) "מתים" על זה אבל מכבדים את ילדנו ואותנו בשבתות שאנו עושות שם (אף פעם לא שמעתי שיש טענה או הערה לא בבית הכנסת ולא באירועים משותפים) ואילו בני גילנו הרבה יותר פתוחים ממה שהיית יכולה לצפות. אם הייתי דתיה הייתי בהחלט חושבת לגור שם.

החיים כל כך גמישים. מה שנכון אתמול לא נכון היום ומחר.

אם למישהי יש חיבור טוב יותר עם אישה. (לא מדברת על התאהבות) אין סיבה בעיני שהיא תרגיש צורך ל"התפשר" על גבר.
"לא יותר פשוט לנסות קשר עם גבר ?" את אומרת. למה לא יותר פשוט לנסות קשר עם אישה ? אני מניחה שכל אחת והמבנה הנפשי שלה.

(ד.א. גם בלי התאהבות ממבט ראשון, אבל לשיטתך זה יכול לקרות גם במבט שני או שלישי וכו'?) "זו אולי לא העדפה הראשונית" הרי כל אחת רוצה לחיות עם שאהבה נפשה...

יש כאלה שדוקא לוותר על ה"אני" שלהם בכל פאן - גם זה של הנטיה, אינו נחשב חיי אמת, מימוש עצמי ומוביל למצב נפשי קשה. אני אישית חלמתי בכל נערותי לא על קריירה לא על אורח חיים ספציפי - אלא רק על לחיות עם אישה.

בעיקר קוממה אותי המחשבה שלך שבמוסד הנישואין הלסבי קל יותר לפרק חבילה.

כשאת מושקעת בקשר, את מושקעת בקשר. כשיש ילדים, לא חשוב באיזה קשר, רוב הבוגרים האחראים חושבים הרבה לפני שנוקטים צעדים שעלולים לפגוע בהם. (לעיתים דוקא ההבנה שצריך לפרק את החבילה היא האחראית והבוגרת יותר. היא קיימת לדעתי באותה מידה בעולם ההטרו ובעולם הלסבי).

להשליך את הנסיון שלך על העולם הלסבי בכללותו - מבחורה אחת שהתאהבת בה ושכנראה לא התאימה לך - זו קצת התיימרות, את לא חושבת ?

אני מאוד בעד קשרים בונים וטובים לאדם - כל אדם. אם בהתאהבות ממבט ראשון ואם בהתאהבות ממבט שלישי בין אם זה ממינו או שאינו ממינו.

לא באה להטיף לחיים כאלו או אחרים.
רק להזכיר שכל אחת ואחד הם עולם בפני עצמה/ו. מה שנכון לך לא בהכרח נכון לי.

בתגובה ל: עונה באיחור מאת: MikPihuk
אני חושבת שיש בלבול גדול היום בין מושג ה"אהבה" לעניין ה"משיכה המינית".
אנשים נוטים לחשוב שאהבה ומשיכה הם אותו הדבר. זה שקר.
אני מאוד אוהבת את ילדיי, את חבריי וחברותיי, את הורי וקרובי. אין לאהבה הזו דבר עם משיכה מינית.
כמוכן יש משיכה מינית שאין בה פירור של אהבה. זה מה שמאפשר לאנשים ליהנות מהאקט המיני עם אדם שאין להם טיפת אהבה או חמלה כלפיו. על זה בנוי מוסד הזנות, סטוצים או קשרים מיניים מהסוג הלא מחייב.
לכן מי ש"התפשרה" על גבר, לא מוותרת על אהבה. החיים שלה יכולים להיות מלאי אהבה. אולי אפילו יותר משל מי שלא נותנת ומקריבה כל כך הרבה מעצמה כדי לשמור על היחד הזה שלה בקשר הזוגי.
על מה היא מתפשרת? על עניין המשיכה והסיפוק מחיי מין.
זה לא מעט. זו פשרה גדולה. אני לא מזלזלת בה.
אבל מבירורים עם חברות סטרייטיות שנשואות כמה שנים- מסתבר שגם אצלן עניין המשיכה דעך. הוא היה טוב כדי להתחיל את חיי הנישואין, אבל מה שמחזיק זוגיות באמת- זו אהבה ופחות משיכה. יותר מושך ומסקרן לטעום מים גנובים. ועדיין אף חברה לא חושבת לבגוד בבעלה. האהבה חזקה יותר.
לכן כשאני משווה בין הקשר שהיה לי ובין הקשרים שהיו יכולים להיות לי בתור לסבית לבין הקשר שיש לי עם בעלי, ומגלה שבחיים הלסביים הייתי צריכה לוותר כל כך הרבה, נראה לי שוויתור על התחום המצומצם של משיכה מינית אינו נורא כל כך.
כל שכתבתי- מהרהורים ומסקנות. מאוד יכול להיות שלא העמקתי מספיק, אבל זו לא יומרה. רק תהייה, מחשבה ושיתוף.

אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.

בתגובה ל: שאלה מעניינת ששאלו אותי היום.. מאת: הגברת בצהוב
אז ככה. אחרי קריאת כל התגובות: דבר ראשון, "40 יום קודם יצירת הולד", "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" וכו... לא סתם יש כ"כ הרבה מדרשים ואגדות סביב הנושא- זיווג הוא אחד מהדברים הנפלאים ביותר שמתרחשים בעולמנו הקט. הסטטיסטיקה היא שלכל 1 מתאים 1 (פחות או יותר, אם לא ניכנס לגרושים ושלישיות). אז דווקא לנו יש סיכוי למצוא יותר מהר! הרווחנו! זה כ"כ מייגע לחפש בין מליוני גברים את ה-אחד. במקום זה זכינו שאפשר להכיר את כולן ולהחליט חחח. נו באמת אבל לא משנה אם זה גבר או אישה- אם זה זה אז פשוט יודעים. ויכול להיות שתהיה מישהי שתשאר רווקה לסבית זקנה, בדיוק כמו שמישהי תשאר רווקה סטרייטית זקנה. ‎
דבר שני, בקשר למה ש‎נעמה אמרה. כבר עשינו את ה‎דיונים האלו מספיק פעמים אבל אני עדיין בטוחה ש‎עדיף לי לשכב עם מדוזה מאשר עם גבר. ו‎למה יש לך כ"כ אנטי למדוזה? תנסי לפתוח את הלב‎‏.. יש המון מדוזות בים אז בכלל יקח שניה וחצי למצוא זיווג. ‏
דבר שלישי. כמו ה‎סיפור עם ה‎לוטו- צריך להתפלל ולהאמין אבל גם לעשות (טוב אני לא דוגמא, אבל גם בחירת תאריך לידה היא משהו, לא?), בדיוק כמו ש‎יוצאים ל‎דייטים עם בחורים, לכו תתנדבו בבת קול בועדה שמקנה לכן גישה למספרי פלאפון של רווקות צעירות ויאללה לעבודה (: ‏
אחרון ודי (כי צריך גם להספיק לראות סרט במשמרת), אני אישית לא ראיתי את עצמי יוצאת עם מישהי לא דתיה, אבל זה יתכן ואפשרי. אני מכירה זוגות רבים שחיים באושר ועושר למרות הפערים הללו. אפילו ביותר מצומצם- תחשבו אם נגיד פתאום תיתקלו בבחורה כלבבכן אבל שלא אוכלת קטניות בפסח.. זה ממש מגעיל הרי. או יותר נכון גורם לחוסר פעילות המעיים למשך שבוע. אבל בסופו של דבר זה לא ממש קריטי (בתקווה שאתן לא כמוני.. כי גזענות זה פויה! אבל למה מתעקשים להביא שחקנים ערבים לבית"ר?! סתם הרסו את המועדון..)