שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
גלויות מזדמנות, ממרחקים נושנים


גלויות מזדמנות, ממרחקים נושנים 96
פורסם לפני 1867 ימים     מאת לב דבש     סה"כ תגובות: 4     תגובה אחרונה לפני: 1866 ימים

אי שם בקומה האחרונה של הבניין שלך,
על שפת המדרגות החשוכות או המעקה המואר,
הייתי יושבת ומחכה לך. שעות.
עם הזמן פיתחתי מגננה כזו, לגמוע רגעים
מבלי לצפות לבוקר איתך. תמיד רבנו על זה.

ואז מתוך ייאוש, הייתי פותחת את דלת הדירה שלך
ומותחת את הקמטים הלבנים על הסדין, שהצטברו
עם הזמן ופורשת שמיכה. עניין של הרגל.
ככה שתבואי, אהיה לך בית. למקלט זמני של שפיות.
מבלי בכלל לדעת באיזה מיטה, תסיימי את הלילה.
אבל האמנתי בסיפורי אגדה, ועדיין.

עצמתי עיניים והאמנתי, שדלת הכניסה תיחרק
ואת תיזרקי שיכורה מכאב ותגידי שהתגעגעת לריח שלי.
ושסך הכל, נעלמת קצת אל השקט -
שאהבת כ״כ ליצור, בלעדי.

תמיד הייתה לי משיכה לזר, לנסתר מהעין
והגלוי להביט אל הלב. ואת היית כזו ועדיין.
ותמיד שבאו צעקות בנינו, היינו ממתינות לערפיליות
הקרה של הבוקר, כדי להתפייס ולחבק את שהעדפנו
לדחות אל הקץ.

תמיד היית זורקת בחצי ההומור, שאם היינו בגן הילדים ביחד -
סביר להניח, שלא היינו מסתדרות. והייתי רבה איתך מלא. וצדקת. הייתי רוצה לשמור אותך לעצמי.
עניין של רכושנות או אהבה, תלוי את מי שואלים.
אבל אומרים שהחיים גדולים מאיתנו, כמו אלוקים
וגם הוא כבר סלח. ככה חשבתי,
שאהבה נמצאת בפרטים הקטנים.

אין לי ניסיונות גדולים באהבה, וגם מן ההפקר
לא זכיתי להרבה אור. אך למדתי והמשכתי הלאה.
בעיקר האשמתי, את עצמי, ואת כל העולם שזכיתי לאהוב.
לאהוב אותך.

והלילה, שהגשם לא מפסיק לתדפק על החלון
אני מאשימה את עצמי על שלמדתי ממך,
לברוח מן החוץ אל הפנים - מהטוב, שאולי עוד בי נותר.

אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך




המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.0938)