ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
נשאר עוד תמר אחד האחרון מקופסת התמרים הטעימים שהבאת לי מזכיר לי כמה מפנקת את.כמה את אוהבת לאהוב.. לאכול אותו ולנסות לשכוח..או להימנע,וכל הזמן להיזכר באהבתך המתוקה? גל אל ה', והתנחם בו,והוא ,איזה מתנות אתה נותן לי רבנו...מתנת הפרידה..מתנת הלב הנשבר... תודה על הכאב תודה על השימחה תודה על חיבוק תודה על כל נשיקה תודה שתמיד את בשבילי תודה שאת אשה.
נשואה, פלוס ילדים חרדית ליטאית בארון מאוד עמוק ולא מעוניינת לצאת משם.. מחפשת אהבה מחפשת להרגיש חיה שוב קשר בריא, יפה, שיתפתח לחברות אמיתית לאורך שנים תוך כבוד הדדי וכיבוד גבולות אם את מחפשת אותו דבר אני פה..
בתגובה ל: מחפשת אהבה.. מאת: ישנונית ללא תוכן
בתגובה ל: חרדית אך שולחת הודעות בשבת? מאת: tal_tal ללא תוכן
בתגובה ל: מחפשת אהבה.. מאת: ישנונית אני פה.. אתשומרת הלכה?
לא צריך כלום עזבתי הכל את הרגעים היפים של הביחד שהיו את החיוך שהאיר לי רגעים אבודים את הקסם הזה שבך שסיחרר את כולי את ההרגשה של השייכות את הרגעים שבאהבה
ארזתי את כולם לצרור קטן אין צורך לא עכשו אולי אחכ אולי כשהלילה ירד משו בתוכי יתבהר אולי כשיכבו את האורות הכל יידלק בליבי אולי אראה אותך אחרת
אבל עכשו עייפתי אין בי עוד כוח למלחמות על אהבה תניחי לי , אניח לך זו מלחמה אבודה
אני רוצה לשכב לעצום עיניים לתת לזמן לסדר את הכל לטבול את גופי במים חדשים ברוח חדשה שתנשב בתוכי ותקח אותי רחוק לא כאן ולא בשום מקום שבו חווינו
קחי איתך את הרגעים שנשברתי בתוכך בוכה בלי הרף בוכה ומרגישה מחוזקת קחי את כל השמחה הזאת שהבאת תשאירי אותי בצד חסרה מנשימה לבד תודה שהיית ושמחה ששינית
בתגובה ל: עייפה ממך מאת: מישי1 ללא תוכן
בתגובה ל: עייפה ממך מאת: מישי1 מאד הזכרת לי ימים שהשיר הזה התנגן לי כל הזמן בראש.
בתגובה ל: עייפה ממך מאת: מישי1 שלום מישי.. זיהיתי אותך מהכתיבה ומהשם.. הכרנו בחדרי חרדים.. זוכרת?? Haifa??
בתגובה ל: מישי?? ?!! את כאן? מאת: Rachely110 אני מישי 1 ולא מכירה חדרי וחרדים.. מכירה רק ת,חדר שלה :(
בתגובה ל: חייכתי מהתמימות :) מאת: מישי1 חחח הכתיבה שלך ואותו שם
לפני שלוש שנים הכרתי את הפורום... כמו הדלת הראשונה שקראה לי לצאת החוצה. ימים יפים שהיה פה זרימה וצחוק ושירים יפים והרבה פחות כאב... או שאני השתנתי או שהפורום לפתע המקום נראה לי קודר כאילו הכל פה בלתי אפשרי הגרתי חברות וחברווץ חדשות. ועכשעו כבר ממש יצאתי
בתגובה ל: אז מה סופן של הנשואות? מאת: Still love נחשפתי לסיפורים לא פשוטים של התמודדיות: רווקות דתיות, או נשואות וכו' הכל מסובך מתוסבך משהו' כאילו כלום לא הסתיים בטוב. פעם התעקשו לכנות אותן כאן בוגדות. לא מצאתי תצמי ופרשתי לעולם חילוני שקיבל אותי בזרועות פתוחות, משהו בין אישה שמחפשת קשר קליל בלי יותר מדי מחויביות, לבין רווקה תל אביבית חילונית התחבר טוב..... זרמתי ונחשפתי לעולם הלסביות האמיתי באהבה האחרונה נשברתי רציתי ללכת עד הסוף עם החלום, עם האמת, זה לא יצא וטוב שכך.. אמרתי לעצמי זהו הבאה בתור בלי רגש וזה קרה פתאום, הלב מרגיש משהו שלא הרגיש בחיים. היא מקבלת אותי עם ילדי את מי שאני איך שאני. כבר לא יודעת הסתבכתי מרוב אהבה.. עכשיו אני שואלת מה עלה בגורלן של הנשואות מרבית חברותי התגרשו אחת אחרי השניה .. כשהתייעצתי אמרו לי אל תעשי את זה אל... ואלו שעדין נשארו נשואות זה לא קל לשום צד .. נראה כאילו מי שפרצה את הגדר עוברים מספר שנים והיא מעיפה אותה לעזאזל עוד 10 חודשים כשאני והיא נחגוג שנה מרגיש לי ככה אצטרך לקחת החלטות ומה איתכן נשואות? מי נשארה מי פרשה
בתגובה ל: המשך מאת: Still love אני נשואה שמחפשת.. זה באמת מפחיד על הקשר שלי עם בעלי.. את מנוסה בעניין? אני מפחדת שזה יהרוס. מצד שני אני חושבת שזה קשר קצתשונה.. יש חברה ויש בעל.
בתגובה ל: אז מה סופן של הנשואות? מאת: Still love השם של הפורום הוא דתיות גאות נראה לי יותר מתאים דתיות בארון. רב הבנות שנמצאות פה(לפחות ממה שזה נראה כולל אני) לא גאות במה שהן יותר ההפך. הכתיבה הקודרת זה המציאות אף אחת לא מנסה ליפות את המצב,נכון שיש גם דברים טובים שעליהם פחות כותבים. אז הנה דבר טוב: מאז שנכנסתי לפורום פה(לא לפני הרבה זמן) התחלתי יותר לקבל את עצמי. לאהוב את מי שאני, פתאום לראות שאני נורמלית ושיש עוד נשים כמוני שעוברות דברים שאני עוברת וזה מאד עוזר.
מהמקום שאני באה המחיר שמשלמים על דבר כזה(נטיה כזאת)הוא לא נתפס זה או לקחת כדורים לדיכוי מיני או לאבד הכל (משפחה,ילדים,חברות) אז כן זה בלתי אפשרי.
בתגובה ל: למה צריך לרשום נושא? מאת: לו הייתי כן טוב לנו.. קיבלנו מתנה בחיים להיות פסימיים אפשר תמיד תתחילי להסתכל מצד אחר זו את היחידה שמפסידה
בתגובה ל: גאות מאמי לסביות מאמינות גאות מאת: Still love אני נשואה לבעל מדהים. יש לי ילדים עוד יותר מדהימים. ויש לי משפחה חמה וטובה.
וכמו שכתבתי לך מקודם לגבי המחיר אם יהיה מצב שבגלל המתנה (כמו שאת קוראת לה)שקיבלתי. אני יפול אני באמת יהיה זו שמפסידה.
זה משהו שאני צריכה להתגבר עליו זה ניסיון שיש לי נכון שיש אנשים שיש להם נסיונות ממש קשים אבל בסופו של יום אני מסתכלת מה לי קשה מה אני צריכה להשתנות/להשתפר.
בתור חרדית זה לא מתנה.נכון יש לי המון מתנות בחיים ואני לא יודעת איך להתחיל להודות עליהם.זה לא!
בתגובה ל: גאות מאמי לסביות מאמינות גאות מאת: Still love ללא תוכן
בתגובה ל: וטוב לי בחיים מאד טוב לי!!! מאת: לו הייתי גם לי יש בעל מדהים וילדים טובים ואני חיה חיים כפולים ובכלל לא רע לי בחיים אין צורך לפרק בתים בשביל להיות מאושרים אפשר גם וגם בהצלחה לכולן (:
בתגובה ל: אז מה סופן של הנשואות? מאת: Still love את באה לרמוז משהו או שזה רק נדמה לי...? (:
בתגובה ל: "לפתע המקום נראה לי קודר" מאת: מיואשת מהחיים אין כאן רמיזה.. בסופו של יום אנחנו בוחרות כיצד לחיות ואיך סרט חיינו יראה
בתגובה ל: זו הכן אמירה מאת: Still love שאני בחורה קודרת? (:
בתגובה ל: אז את אומרת מאת: מיואשת מהחיים ללא תוכן
בתגובה ל: אז את אומרת מאת: מיואשת מהחיים לקחת את זה אישית אליך. יש כאן כמה קודרות ...
יש כאן גם בחורות? וחרדיות ממש? איזה סיכוי יש לי להכיר בחורה אם אני לא יוצאת לפאבים, או לבת קול? איפה אפשר למצוא? אני צריכה איזה נס מיואשת.
בתגובה ל: תגידו מאת: מיואשת מאהבה הפורום הזה אחלה, ומספרים לי שדווקא יצאו מפה זוגות, אבל אם בא לך להכיר - למה לא להרחיב את המעגל?
בכל מקרה - שיהיה בהצלחה!
בתגובה ל: למה לא ללכת למקומות שבהן יש לך סיכוי להכיר? מאת: אנה ק כי אני חרדית בקטע די סגור, ואני הרבה יותר טובה בלהכיר באופן אישי מאשר להיות בקבוצה שגם ככה מסתבר שאני אבלוט שם כקקטוסה בלב המדבר אני פתוחה ומקבלת את כל הסוגים והסגנונות, אבל אני שונה... בכל מצב הפנמתי כבר את הרעיון שאני אצטרך לצאת מאזור הנוחות כדי למצוא את האחת:)
בתגובה ל: למה? שאלה טובה מאת: מיואשת מאהבה מאיפה את?
בתגובה ל: למה? שאלה טובה מאת: מיואשת מאהבה מה זה אומר? חסידת תולדות אברהם יצחק??
בתגובה ל: חרדית בקטע די סגור מאת: לו הייתי חסידה בשביל להיות סגורה... מספיק שאת גרה בקהילה סגורה ויש לך מלא חברות סגורות והמשפחה סגורה בקטע קיצוני... אז זהו שאני בארון סגור ומסוגר..:) האמת היא שיכול להיות שחסידי גור נגיד יותר מצומצמים מהמשפחה שלי.. אבל עדיין... כל עוד שאני לא רוצה להיות מנודה מהמשפחה והחברה עדיף לי לשמור את מה שאני מרגישה בלב...
בתגובה ל: לא צריך להיות מאת: מיואשת מאהבה אם החברות שלי המשפחה שלי היו יודעים על הנטיה שלי, האם עדיין הם היו מסתכלים עלי אותו דבר? במיוחד חברות,יש לי חברה טובה ולפעמים אני אומרת מה היה אם היא היתה יודעת... היא עדיין היתה נשארת חברה שלי? התשובה היא לא. 99%מהאנשים שסביבי הם הומופובים מושבעים. זה מרגיש כל כך אכזרי,כי למה דבר שלא אמור להשפיע כל כך משפיע שאנשים יתיחסו אליך כמו שאת איזה מצורעת. ויש את ההרגשה כאילו מה זה עדיין אני לא השתניתי ולא כלום. ובעצם האנשים שסביבך לא באמת אוהבים אותך.
בתגובה ל: את יודעת מה אני חושבת לפעמים מאת: לו הייתי אני תמיד אומרת שרוב האנשים אוהבים את עצמם באחרים ולא באמת אוהבים מישהו אחר... ולדעתי זה אפילו לא הומופוביה כבר.. זה פשוט חוסר יכולת לקבל את השונה, אנשים מרגישים כאילו זה מאיים עליהם אם מישהו 'פורץ' כביכול את הגדר בצורה זו או אחרת... או לא מתנהג לפי האמונות שלהם.. לקח לי זמן לקלוט שזה פשוט בגלל שהם לא מסוגלים לקבל את עצמם אני מאמינה אבל שבכל אופן גם במקום הכי סגור בעולם אהבה אמיתית מנצחת את הכל.. כשבאמת אוהבים מישהו לא אכפת לך מה המגדר או המגזר שלו... הלוואי והמשפחה שלי הייתה קולטת את זה ורך אגב, ניסית לדבר על זה באמת עם חברה שלך?
בתגובה ל: את צודקת... מאת: מיואשת מאהבה אני אפילו לא מעזה. זה ישרוף אותי כליל. אני חושבת שזה סוג של פחד החוסר קבלה הזה. בכל אופן גדלנו על זה שאנשים כאלה הם לא שפויים אז את לא יכולה לדעת.
בתגובה ל: בשניה שהיא השוותה הומואים ולסביות לרוצחים מאת: לו הייתי די כמו שאת כתבת, הם גדלו על הגישה הזאת, הם שבויים בזה. וחבל להרגיש לא-אהובה בגלל זה. למרות שהבדידות בידיעה הזאת שאת לא יכולה לספר לאף אחד היא נוראית... אז אנחנו כאן בכל אופן.. והי לכי תדעי. אולי היא תקשיב לך כי את חברה שלה ותנפצי לה כמה סטיגמות..
( ואולי לי קל לדבר כי אני לא חיה במקום סגור כל כך ואם אני אספר זה לא יהיה כל כך נורא...)
בתגובה ל: נראה לי חבל לבחון בדרך הזאת את האהבה של הסובבים מאת: הכי הרבה שאפשר שאני חושבת לפעמים על זה אז זה כזה עושה לי צביטה קטנה. וב.קל לך לדבר אצלנו זה ממש לשרוף את עצמך.
בתגובה ל: נראה לי חבל לבחון בדרך הזאת את האהבה של הסובבים מאת: הכי הרבה שאפשר כי היא חברה שלי וכייף לי איתה והיא מאד בראש שלי אז יאלה גם לה יש סודות...
בתגובה ל: אבל לא אכפת לי מאת: לו הייתי
אני חושבת על זה מלא, כמה זה עצוב שאנשים רואים אחד את השני דרך סטיגמות מעניין אותי האם זה בגלל שאנשים לא מספיק מקבלים את עצמם? כלומר, אם אני אקבל את עצמי, את הנטיות, את המעלות ,את החסרונות... אולי אנשים שסביבי יראו את זה גם כבסדר? לדעתי אם יש לך קשר טוב עם החברה שלך גם כשיש בינכם סודות, עדיף לך לא לדבר איתה כי לפעמים מפסידים מזה קשרים לחינם... אולי יום אחד היא תהיה יותר בשלה ואז, מנסיון...;(
בתגובה ל: את יודעת, מאת: מיואשת מאהבה אז הסביבה מקבלת אותם הרבה יותר מאשר אנשים שחיים בחוסר קבלה וסגורים עם עצמם. אני חושבת שזה כמו סוד שאת מסתירה משהו אנשים הרבה יותר חופרים ומדמיינים דמיונות וזה הרבה יותר מעניין אותם להתעסק בזה. כאשר את פתוחה ויש לך את הביטחון העצמי שאת בסדר ושווה מספיק שזה לא מעניין אותך המחשבה של השני ברור שקל יותר לקבל אותך,
אני חושבת שזה סוג של פחד מסוים כי אם את רואה מישהו שלא בטוח בעצמו וכו אז את מרגישה שהוא סוג של נתמך ואת תצטרכי לתמוך בו.ואנשים שמשדרים ביטחון כייף להיות לידם כי הם לא מחפשים את התמיכה(אני מדברת מבחינת הרושם)
בתגובה ל: את יודעת מה אני חושבת לפעמים מאת: לו הייתי אני הרגשתי שזה מרעיל את כל הקשרים שלי ושמחתי מאד שיצאתי מהארון והפסקתי עם המחשבות האלה. הרגשתי שאני גם ככה כל כך מתרחקת שאין לי מה להפסיד.
אבל זה לא צריך להיות ככה. עכשיו משתדלת מאד לעבוד על המידה של עין טובה - לפרגן לאנשים שאם הם הומופובים זה רק מחוסר ידע וחוסר היכרות אישית עם הומואים ולסביות. ב"ה החויה האישית שלי טובה וכך קל לי לתחזק את המבט הזה. אבל תכלס -אם את לא מתכוונת לצאת מהארון את יכולה גם לנסות לאמץ מבט חיובי שכולם בודאי יקבלו אותך - כי הם אוהבים אותך ומעריכים אותך, ורק מתוקף הנסיבות את לא נותנת להם את ההזדמנות להוכיח לך כמה את צודקת :-)
בתגובה ל: מכירה מאד את התחושה מאת: אנה ק אני אוהבת להיות מציאותי ויודעת מצוין מה היחס של החברה(בכללי)שלי לנושא הזה. להורים שלי זה בדיוק כמו שאני יקח רובה ויהרוג אותם, אם כי זה כבר יותר קל. אף משפחה אצלנו לא תרצה להתחתן עם מישהי או מישהו שיש להם דודה לסבית כי זה מחלת נפש ומי אמר שזה לא עובר בגנים???
אז לו הייתי נולדת במקום אחר בחברה אחרת... אבל אז לא היה לי את כל הדברים המדהימים שיש לי היום אז אני לא מוותרת.
וסתם אני מאד אוהבת את השיר של לו הייתי רוטשילד.
בתגובה ל: תגידו מאת: מיואשת מאהבה אני חרדית.. אבל מחפשת נשואה..את רןוקה? ונשואות יש כאן/??
שבוע טוב, זאת הפעם הראשונה שאני כותבת בפורום גאה. אני נשואה + 2 (כבר לא קטנים), שומרת מצוות, אקדמאית, בת 40 + מאזור ירושלים. אני מתאהבת בנשים מבוגרות ממני מגיל קטן מאוד. היה גיוון גדול ביניהן מבחינת מצב משפחתי, יחס לדת ומקצוע (רובן חוקרות, מורות או אומניות כי אלה התחומים שאני עוסקת בהם), אבל כולן כריזמטיות, מבריקות, נשיות ו... סטרייטיות. על פי רוב הנשים שאהבתי היו מתלהבות מן הקשר, כנראה התרשמו מהכריזמה ומהכישרונות, אבל אם לא נהגתי באיפוק והראיתי כמה הקשר חשוב לי - היו נבהלות ונתרעות ממני. ואני הרגשתי נבוכה, מושפלת ודחויה. תמיד חשבתי שאני מחפשת אם - כי גדלתי עם אימא מנוכרת ונרקיסיסטית - ולא מוצאת... ומה הפלא. עברו שנים רבות, והמגמה לא השתנתה. אף פעם לא התאהבתי בגברים וגם לא בנשים בגילי. היום ברור לי שאלה חיפושי אהבה, אולי לא טיפוסיים, אבל אותנטיים, ונראה לי שיש יותר סיכוי למצוא אותה בין נשים עם נטיות מתאימות ולא סטרייטיות... מי יודע אם יש בכלל "נטיות מתאימות". אולי עכשיו, כשאני כבר לא צעירה בעצמי, פער הגילים לא חייב להיות שנות דור. לפי שעה אינני רואה את עצמי "יוצאת מהארון" או לוחמת לזכויות הקהילה הגאה, לא משום שאינני מאמינה בזה אלא משום שאני בכלל לא לוחמנית וגם לא כל כך פעילה חברתית. כוחותיי רבים למדי, אבל הם מופנים לאפיקים אחרים. כמו כל בני האדם, אני חולמת לאהוב ולהיות נאהבת, ועדיין מקווה שאולי אפשר. אשמח לשמוע תגובות מכל הסוגים.
בתגובה ל: בפעם הראשונה כאן מאת: הדובה הבינונית תלוי מה תבחרי, רק אל תחשבי, ואל תמהרי החיים ארוכים:)
בתגובה ל: הכל אפשרי מאת: boom170 אני חושבת שאבחר בקשר חם, כן ועמוק בזמן שאזכה בו.אמת, אין מה למהר,ועם זאת החלום על הדדיות קיים כבר עשרות שנים. ואולי גם הכתיבה כאן היא ציון דרך בשבילי. תודה.
בתגובה ל: בפעם הראשונה כאן מאת: הדובה הבינונית קודם כל ברוכה הבאה, תמיד מרגש אותי לקרוא פוסטים ראשונים כאלה. זה בהחלט ציון דרך, לא משנה לאן הדרך מוליכה. שאפו לך, אני שמחה איתך על זה.
את יודעת, הדבר שהכי נוכח לי כשאני קוראת אותך זו התחושה שאת משדרת. ממש אפשר להרגיש אותך דרך המילים. את מביעה איזשהו איזון פנימי, איזה שקט נפשי כזה. בוא נגיד שהחסר לא מעביר אותך על דעתך, אבל את גם ממש לא אדישה לחיים. זה מרגיש שאת גם מודעת לעצמך וגם מכילה את עצמך. זה כל כך ראוי להערכה בעיניי.
תפס אותי גם שכתבת 'מי יודע אם יש בכלל "נטיות מתאימות"'. אופן החשיבה הזה של הטלת ספקות נראה לי דבר כ"כ ראוי. לטעמי, אפשר להגיע איתו רחוק.
ולעצם מה שכתבת.. החלום על אהבה ועל ההדדיות שבה.. הלוואי. אני רוצה להביע את דעתי האישית כאן- באופן אישי, עוד לא פגשתי אדם שהתאהב ומשם החיים שלו עלו על המסלול של סיפוק ואושר. גם מי שהתאהב וחווה את העוצמה של הדדיות, נאהבות ואהבה, והמשיך לחיות את חייו עם בן הזוג שהתאהב בו לאורך ימים- חווה משבר שגרם לו לפקוח את עיניו ולהבין שלא ההתאהבות היא המתכון לאושר ולסיפוק. זו חוויה מטלטלת ומשמעותית, היא עומדת על יסוד בנפש, אבל היא כמו אבק, חלום, לא משהו בר ממשות אם לא יוצקים אותה אל תבנית מסויימת. אם לא עושים עבודה קשה ומרה של צמיחה, אם לא מוצאים את האיזון הנכון, את העוגן הנכון עמוק בנפש. וזה לא קל לעשות את זה, בשום מקרה. התאהבות גרידא, ללא עבודה, היא לא ברת קיום, אם אפשר לקרוא לזה כך. ולכן, בעיניי פחות משנה מה קרה כשאדם אוחז ברעיון ההתאהבות גרידא- אם חוויתי הדדיות אבל נשבר לי הלב לאחריה, אם התאהבתי רק בסטרייטיות מבוגרות ממני ולא חוויתי הדדיות, בכל מקרה זה היה נידון לכישלון אם לא הייתי מאמצת ומבינה ומעגנת בנפש את המבט הנכון, את האיזון, את קבלת העול של הקשר. [אני קצת מסתבכת בהגדרות.. וזו בעיה :(]
אני לא מזלזלת בכוחה ובמשמעותה של התאהבות הדדית, אבל אחת כזו בסופו של דבר תוסיף לי רק וי לקורות החיים. אפשר ללמוד ממנה על עצמי הרבה, אבל משם ועד לחיים שיש בהם סיפוק ואושר, הדרך ארוכה.
מקווה שאת שמחה בתגובתי :) הרבה הצלחה וכוח..
בתגובה ל: היי לך מאת: אחות_קטנה תודה,אחות קטנה, גם אני מתרשמת מאוד מכתיבתך ועוד יותר מקריאתך הרגישה ומהאמפתיה. מובן לי שהדדיות אינה מילה נרדפת לאושר. היש מישהו מאושר לאורך זמן במקום כלשהו? אהבה,אפילו לא הדדית,אכן מטלטלת, אפילו משתקת,מפריעה אפילו בתפקוד שגרתי (אני עובדת המון ואחראית על לא מעט דברים)... אבל עם זאת היא מחיה כל כך,ומעדנת ומקדמת את הנפש. התחלתי לתהות אם כדאי לי להוסיף ולשמור את הרגש בבטן (תמיד בהצלחה חלקית) כשאני יודעת שגילוי האמת יעורר זעזוע,סלידה ודחייה, הרי בשביל הרבה יפהפיות שנולדו בקום המדינה (ולפני) כל מילות הלקסיקון הגאה הן מילות גנאי.
בתגובה ל: תודות מאת: הדובה הבינונית לא כל כך הבנתי...
בתגובה ל: את הסוף על היפיפיות מאת: רזיאל הכוונה לנשים נאהבות שגילו שהן נאהבות. שכן בטוחות היו שאנחנו בידידות מדהימה, ואילו רגשות רומנטיים אני חשה כלפי בעלי או כלפי גבר אחר "כמו כל אדם נורמלי". וכשלשם ניסוי אני אומרת על מכרה משותפת שמחוץ לארון "אשתה מהנדסת"(או עולה חדשה, או על דבר אחר) - כאילו דיברתי מאדימית, לא סינית...
בתגובה ל: תודות מאת: הדובה הבינונית חולמנית ומרפרפת כזו.. מרגישים את האומנית שאת. הייתי מהמרת על זה שיש לך ספרי מגירה.. :)
בכל מקרה, אני בעד ביטוי תחושות. לא שאני תמיד מצליחה, אבל כשכן- הסיפוק והשלמות עם עצמי גדולים. אז.. זה היה לתהייתך האם לשמור בבטן או לא..
בתגובה ל: היי לך מאת: אחות_קטנה תגובה רגישה ועמוקה. ממש אהבתי אותה.
בתגובה ל: אחות_יקרה מאת: תחיה נס אני ממש מעריכה אותך וקוראת כל תגובה שלך בתשומת לב..
בתגובה ל: בפעם הראשונה כאן מאת: הדובה הבינונית ברוכה הבאה. נעים מאוד לקרוא אותך! את נשמעת נעימה, מאוד חכמה,שקולה ובעיקר מיושבת בדעתך, שזה נפלא! משמח שיש קול חדש שכזה כאן בפורום. המשיכי לכתוב לנו עוד! אני מאחלת לך שחלומך לאהוב ולהיות נאהבת יתגשם בצורה הנעימה ביותר ושתיווכחי שזה אכן אפשרי! לילה טוב :)
בתגובה ל: היי דובה בינונית מאת: Less_beat ללא תוכן
בתגובה ל: בפעם הראשונה כאן מאת: הדובה הבינונית מסכימה איתך, למה להלחם כשאפשר לאהוב? (: מאחלת לך למצוא את האהבה שלך בקרוב!
בתגובה ל: ברוכה הבאה! מאת: תחיה נס ללא תוכן
בתגובה ל: בפעם הראשונה כאן מאת: הדובה הבינונית לך דובה בינונית, גם לתחיה, ולכולן, כל מי שבעצם קראה פה.. כתבתי את תגובתי על סמך הבנה שאת נשואה.. מתוך המקום הזה באתי והדגשתי מבט אחר על התשוקה להתאהבות הדדית. לא הייתי כותבת כך למישהי שאיננה נשואה, כיוון שהמחירים על התאהבות לא גבוהים כשמדובר באישה שפנויה לכך.
אולי יש נימת שיפוט בדבריי, אבל אני מקווה שאפשר להרגיש אותי מבעד למילים, את הכבוד וההערכה האמיתיים שיש לי כלפייך וכלפי כל בחירה אותנטית שתעשי.
בתגובה ל: חייבת להדגיש מאת: אחות_קטנה חלילה, לא הרגשתי שיפוטיות אלא אמפתיה ומחשבה עמוקה ומציאותית. אין לך מושג כמה שמחתי על דברייך והערכתי אותם. אגב אורחא, לבעלי ולי יש קשרי ידידות בעיקר, לא קשר זוגי במובן כלשהו. מבחינה רגשית אני די פנויה לקשר. עם זאת, אנחנו חיים באותו בית ואיננו נפרדים, ואין ספק שזה מגביל, נכון לעכשיו.
בתגובה ל: אחות קטנה היקרה, מאת: הדובה הבינונית אכן.. מציאות שמוכרת לי מידי טוב לצערי.
אז הרבה כוח, ואהבה כמובן :) ותכתבי פה עוד.. תשתפי מידי פעם.. כולנו נשמח בזה :)
בתגובה ל: חייבת להדגיש מאת: אחות_קטנה כן ראיתי אמת שנכונה גם לפנויות (: הפנטזיה שהזוגיות תוביל בהכרח לאושר קיימת אצל פנויות רבות. גם בלי מחירים חברתיים גבוהים, תפיסה כזו עלולה להוביל למשבר. כי באמת, בלי העבודה העצמית, גם הזוגיות המושלמת (שכמובן, לא קיימת) לא תוביל לאושר. תמיד היא תשקף לנו חלקים בנו שזקוקים לטיפוח. לעומת זאת, עם עבודה, ניתן למצוא אושר גם בלי הזוגיות. זה אולי קשה יותר, אבל אפשרי.
בתגובה ל: בפעם הראשונה כאן מאת: הדובה הבינונית כבר כתבו לך שפע תגובות חכמות, אז אסתפק בברכת ברוכה הבאה :-).
אגב, לא יודעת אם זה עדיין קיים, אבל פעם היתה קיימת קבוצה חברתית ללסביות בנות 50+ בשם בשלה.
בתגובה ל: ברוכה הבאה מאת: אנה ק מודה לך על ההפניה. זה נראה מעניין. מתקבלים בדיוק מהגיל שלי ואילך...
ראיתי אותך הסתכלתי עליך ונמשכתי אהבתי את הסגנון שלך המראה שלך משך אותי חשבתי איך להתקרב אליך אנחנו עובדות באותו מקום ושנינו דתיות אדוקות את גדולה ממני בעשור דיבורך הסמכותי מרשים אותי וכשאת מענטזת בחצאיתך הצנועה את מושכת אותי חשבתי איך להתקרב אליך אני לא יודעת אם את נמשכת... והתיידדנו דיברנו וגיליתי שאת נעימה ונחמדה יצאנו לטיול יומיים והזמנתי דירת ארוח עם מיטה זוגית בלילה התקרבתי אליך וגיליתי לך עולמות חדשים העברתי את ידי על גופך על גבך וליטפתי את האזור הקדוש באחורייך חפנתי את שדייך ונשכבתי עלייך גוף אל גוף שיער ערווה והרגשנו בגן עדן בהתפשטות הקדושה
לעולם לא תתקרבי לרמה שלי אני שווה לא פחות ממך ואולי אפילו יותר למרות כל השריטות ממך שנשארו כצלקות אני עדין יותר טובה ממך אז אולי קמת והלכת ונתת לי להרגיש שאני לא שווה כלום שתינו יודעות שאת זאת שלא שווה אפילו פרוטה ושתינו יודעות שאת מפחדת מזה שאת לא שווה כלום בגלל זה ברחת כי אין בך שום טוב את לא שווה כלום ולא תיהי שווה לעולם
בתגובה ל: לעולם לא מאת: Breathe me אקסיות... מלחמה אכזרית על הקיום... הייתי במקום דומה... אם בא לך לדבר על זה בפרטי:)
בתגובה ל: לעולם לא מאת: Breathe me ~חיבוק~
האם הייתן עוקבות אחרי סוג של בלוג או ליתר דיוק שירים של לסבית (דתיה או לא. זה משנה?) האם היית מגיבות לשירים שלה?
אשמח לשמוע את דעתכן.
בתגובה ל: סקר מאת: ניק בדוי ללא תוכן
בתגובה ל: סקר מאת: ניק בדוי אשמח לקחת חלק בכתיבה אם זה מתאים.. יש לי הרבה חומר כתוב ואני לא ממש יודעת היכן לפרסם.
בתגובה ל: סקר מאת: ניק בדוי אשתדל לעדכן בקרוב אם הבלוג (סוג של.. יותר בכיוון של שירים) נפתח וכו'..
אם מישהי רוצה עדכון שתכתוב לי אם בא לה או שפשוט תגיב להודעה הזאת.
בתגובה ל: סקר מאת: ניק בדוי למה בעצם שלא תכתובנה פה השאלה אם יפתח עוד פורום זה יביא עוד משם לכאן או שחלק יעזבו מכאן לשם. צריכות למצוא את מה שיועיל לכולנו לשמר את הקיים.
ותמיד עושה משהו בלב לקרוא. להגיב זה כבר סיפור אחר.
בתגובה ל: עונה מאת: חרדוסית לא מדובר על פרסום בפורום מקביל אלא בסוג של בלוג או ליתר דיוק שירים שם זה יותר כתיבה אישית ורצינית מאשר לכתוב פה שזה נראה כמו סתם מחשבה. לפחות ככה זה בעיניי.. מקום יותר רישמי ורציני לכתוב וחלילה לא מזלזלת בפורום.
בתגובה ל: סקר מאת: ניק בדוי למה לא בעצם?
בתגובה ל: סקר מאת: ניק בדוי אז בהמשך לפוסט הזה (שמצורף בקישור)..
רציתי לעדכן שפרסמתי 3 שירים.
לצרף לכם קישור לשיר? אשמח לקבל תגובות בדף של השיר עצמו אם אתם מעוניינות בך.
אישור ההודעה
דחיית ההודעה
אישור המשתמש
חסום את המשתמש
העמוד הקודם 
עמוד הבא 
