דתיות גאות

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

להודעה זו יש 50 תגובות. לפתיחת השירשור המלא בעמוד נפרד הקישו כאן

יש לי חברה כבר כמעט שנתיים אנחנו מאוד אוהבות אחת את השניה מכירות אחת את השניה וקשורות נורא! אבל זה לא העיניין שרציתי לדבר עליו רצית לשאול אם גם לכן קורה שיש דיבורים רגילים כאלו ואז אומרים מילה או ממשפט שיוצא מהפה באופן טבעי ושלא אמור ליצור שום בעיה הוא פשוט יוצר בעיה!!
אז זה מה שקרה..
לא מזמן חברה שלי אומרת לי: אבא שלי אמר שנצביע לשמעון (שם בדוי) כי הוא הבטיח שאם הוא יבחר הוא יסדר עבודה לאבא שלי.. אמרתי בסדר כי לא רציתי להכנס לזה וידעתי שזה יצור ויכוחים.. אפילו שאני חושבת לבחור מישהו אחר כי אין לי כלום עם שמעון ועם הדעות שלו..אתמול משום מקום דיברנו שתכף בחירות ואז היא אמרה לי נכון את בוחרת בשמעון (שם בדוי)? אמרתי נראה לך באמת שאני בוחרת בו?? אז היא הייתה בשוק ואמרה מה???? אבא שלי לא חשוב לך? שהוא ישאר מובטל...( אפילו שזה פגע בי שהיא הכניסה את הדעה הפוליטית שלי לעיניין ריגשי כזה עמוק , ז"א אם לפי מה שאני אבחר אני אראה לה כמה היא חשובה לי (או אבא שלה)) בכל זאת עניתי לה יפה שאין לי שום קשר לשמעון ואפילו עבודה קטנה בבחירות הוא לא סידר לי (אמרתי את זה כי ידעתי שהיא הייתה בוחרת ככה , אם היו עוזרים לה בדבר הכי קטן היא הייתה בוחרת בהם) ומעבר לזה שמעון הוא מוכר ומספיק אנשים יכניסו אותו למועצה העבודה של אבא שלך לא תלויה בקלף שלי וזה פטתי לחשוב ככה וזה עצוב לי שאת מכניסה את הרגשות שלי אלייך ואת החשיבות שלך בחיי ובוחנת אותה דרך פוליטיקה!!

ועם כל הכבוד אכפת לי מאבא שלך ואני באמת רוצה שימצא עבודה אבל אני לא מאמינה במה שאת אומרת.. אין לי שום עניין עם שמעון אף אחד לא בא והבטיח לי שזה נכון שאם הוא יבחר אבא שלך כבר לא יהיה מובטל.. אם זה היה כל כך ודאי בודאי שהייתי שמה את הקלף הזה!!מעבר לכך יש לי מפלגה ששנים אנחנו בוחרים בה זה לא שאין לי כלום!
אני רוצה לציין שהיא שמעה את זה ולא קיבלה אףף מילה שלי זה נתן לי להרגיש כל כך רע...
החלטתי לשתף אתכן חשוב לי לשמוע את דעתכן ואיך הייתן מגיבות במקומי??
חוצמיזה אני מאחלת לכולן רק טוב ואושר תמיד.. וד"ש חםםםםם
לבבות

מתי בפעם האחרונה עשית משהו בישביל מישהו?!

בתגובה ל: אני לא בטוח... מאת: shifshif
(אולי גם זוהר קצת תהתה על השאלה הזו, לפי התגובה שלה), אם אני עונה לך או לבן זוגך. העניין הוא שבן הזוג לא כאן, וקצת קשה לנהל שיחה עם אדם שאינו נוכח, אבל בעצם השאלה הראשונה שלך, וגם התגובה השנייה, יותר "מייצגות" אותו.

אז אפצל את התשובה שלי לשני חלקים:

1. אתה. כמו שזוהר אמרה בחכמה רבה, קח בחשבון שילדים ישנו לך את בן הזוג, במובן רחב מאוד. הוא יכול להישאר בן זוג שלך, אבל הרבה מהאנרגיות הפיזיות והנפשיות שלו יהיו נתונות לצאצאיו. בסיפור הזה כרוכה גם הסתרה, שאולי תבוא על חשבון כוח לבנייה או תחזוק של זוגיות. המחויבות לילדים היא עצומה, והעובדה שלא שניכם שותפים בה עלולה להפריע. גם אלמנט ההסתרה משמעותי כאן. זה משהו אחד לחיות בסתר עם בן זוג בוגר ומודע, ואחרת לגמרי לחיות בסתר עם ילדים. רוב הסיכויים שאם הילדים יידעו על הזוגיות שלכם, אז גם שאר המשפחה תדע, ואם הילדים לא יידעו אז הזוגיות תצטרך לחיות במנותק משאר החיים. בנוסף לכך, אתם מכניסים עוד גורם לחיים שלכם, גורם משמעותי ובעל משקל - אם הילדים. האישה הזו, לסבית או סטרייטית, תהיה חלק מהמרקם העדין שכולל אותך-אותו-הילדים-היא-ההורים. קחו את זה בחשבון.

2. הוא. הפחד מלספר ולצאת מהארון מוכר לי היטב. לפעמים הוא אפילו מוצדק. אבל צריך לדעת שלהחלטות בחיים יש מחיר. כמו שאתה מציג את הדברים, בן הזוג צריך לבחור בין משפחה (עם נישואים, בלי נישואים - תכף אגיע גם לזה) לבין זוגיות אמיתית. הוא לא רוצה לשלם את מחיר היציאה מהארון, זה סביר ולגיטימי בעיני, אבל לא רוצה לשלם את מחיר הבחירה במשפחה. לצערנו החיים לא תמיד הוגנים, כמאמר הפרסומת הישנה, ובמצב שבן זוגך מצוי הוא נדרש לבחור בין שתי אופציות קשות. אני חוששת שבמקרה הזה אי אפשר לאכול את החבל משני קצותיו ולהשאיר אותו שלם. כלומר, גם זוגיות אוהבת, גם ילדים, גם שהסביבה לא תדע - על משהו צריך לוותר.

זוהר הזכירה מישהו שהביא ילד עם אישה סטרייטית. אותו מישהו יצא מהארון בפני הוריו. אני נוטה לחשוב שהוא לא היה יכול להסביר להם את ההחלטה להביא ילד בלי נישואים בצורה אחרת. בניגוד לנשים, שאצלן השעון הביולוגי מתקתק בקול ומהר, אצל גברים המצב אחר. אלא אם כן בן זוגך מתקרב לגיל חמישים (ונשות הרפואה שבקהל מוזמנות לתקן אותי על המספר הזה), אין שום סיבה נראית לעין שימהר להביא לעולם ילד ללא נישואים. מבחינת הסביבה, ובראשם ההורים, הוא יכול בהחלט לחכות לאישה הנכונה ולהינשא, ואז להביא ילדים. החלטה כזו להביא ילדים עם אישה בהסכם ובלי נישואים נראית לי כמו יציאה מהארון, אם אתה שואל אותי.

אני מצטערת אם התשובה שלי אולי מרפה את ידיכם. ביקשת דעות והצעות, ודעתי היא שהמצב ההיפותטי שאתה מתאר כל כך קשה, ששווה לחשוב עליו טוב טוב לפני שעושים איזה צעד בכיוון.

בתגובה ל: |קכדי שיהיה איזון ולא יאשימו אותי בפסימיות נצחית.. מאת: שיר ללא
ולגופו של עניין:

כיף לי, שביום שני הבא (בע"ה) הסיוט מסתיים לחלוטין והתבצרותי בתוך הבונקר תבוא אל קיצה. כיף לי שכבר פחות ופחות אכפת לי מה המנחה שלי חושבת עלי ואיזה ציון אקבל, העיקר להגיש כבר, העיקר להרגיש כבר!

כיף לי שכבר 80 וחצי עמודים כתובים (טוב נו, סוג של כתובים), ועוד 22 עמודים בנספח. כיף לי שאני מצליחה לעבוד היטב בלילות ולהתרכז הרבה שעות ברצף. כיף לי שק' מתוקה כל כך ותומכת בי מרחוק. כיף לי שחברים אהובים מתקשרים לבדוק אם אני עדיין בחיים בתוך הבונקר ולהביע הזדהות עם מצבי.

כיף לי שהתחילה עונה חדשה של אמא'לה, ועוד מעט אפשר יהיה לצפות באתר של קשת בפרק ששודר אמש. כיף לי שהמחשב שורד את הטראומה ונדמה שהוא מחזיק מעמד, הוא יודע שאני סומכת עליו ושיש לו רק עוד שבוע לקרטע, חמודי.

כיף לי שהחימום עובד והמים החמים במקלחת חמים.

כיף לי שאני מצליחה לזכור לפעמים, שלדברים שאני עושה עכשיו יש רלוונטיות קטנה מאוד לחיים שאחרי ההגשה. כיף לי שאני זוכרת את המחקרים המעניינים באמת שערכתי להנאתי מאחורי הקלעים, אלה שתוצאותיהם לא יפורסמו בשום מקום, כמו הילד הקטן המתוק ההוא (נבדק מס' 11) שהצחיק אותי נורא (ילד מהמם עם שתי אימהות מהממות) וכמו כמה אחיינים משעשעים במיוחד שזכיתי להכיר.

כיף יל שבעוד שבוע כבר לא ידגדג לי בקצות האצבעות להצטרף לשרשור "נמאס לי" כאן למטה.

קפהכחול

''ירושלים תאהב את פורוש''...
ואת?
את תמשיכי לאהוב אותי?
את עדיין אוהבת אותי בכלל?

המילה ''מניסיון'' ממוסגרת בתמרור אדום על הכרזה.
ולי אין ניסיון איתך. מעולם לא חוויתי אותך באמת.
ולפעמים אני כל כך רוצה לדעת מה גורם לך לצעוק בלי מעצורים ואיפוק, מה גורם לך לחייך בלב ומתי את צריכה להתרפק על מישהו...
אבל אני לא מכירה אותך באמת.

''גאידמק, לא מדבר-עושה''... כרזה ענקית בצהוב על גב האוטובוס.
ואני, אני רק מדברת, הרבה חושבת ולא עושה.
את רוצה שאעשה?
את רוצה שאעשה צעד אל הלב שאת שומרת לעצמך בכזאת קנאות?
את רוצה שאעשה צעד אל החיים שלך? או שלפחות אנקוש בדלת?

''מתאחדים'' אותיות ענק בסגול חציל.
ואני, כל כך רוצה להתאחד איתך, להיות חלק ממך.
ואני, כל כך רוצה להיות חלקיק מהפאזל של החיים שלך.
ואני, כל כך רוצה שלא תצליחי לנשום רגע בלעדיי, שלא תצליחי לראות את החיים שלך ללא הנוכחות שלי.

מישהו מטפס על עמוד חשמל, תוקע דגל ששם מפלגה כלשהי מודפס עליו.
כולם מתגאים בעצמם,
כולם מנסים לשווק לציבור את הסחורה שלהם,
כולם מבטיחים הבטחות לחיים טובים יותר.
ואני, לבד עם עצמי.
לא מבטיחה הבטחות ולא מנסה להראות מה יש בי לתת לך.
ובכל זאת, רוצה שתאהבי אותי, רוצה שתרצי אותי.

''אין אמונה בברקת'' באותיות קידוש לבנה בצבע דם.
את מאמינה בי?
את מאמינה במישהו בכלל?
אני יודעת שנפגעת כל כך הרבה בחיים שלך ובכל זאת רוצה שתאמיני בי...

''ברקת לראשות עיר''...
ואני, אני לא מבקשת להיות בראש מעינייך, למרות שאני מאוד רוצה.
מבקשת רק שתתני לי חלק בחיים שלך, חלק בך.

אני נכנסת למבנה בית הספר.
רואה את עצמי עם עשרות ילדות קטנות קופצת בחבל או שותה מים בברזייה.
אני פונה לקלפי 801, נכנסת.
תעודת זהות. שתי מעטפות. מעטפה לבנה. מעטפה צהובה.
מתקדמת הלאה.
בוחרת בשני פתקים. צהוב. לבן.
כל כך פשוט וקל.
חושבת כמה היה נחמד אם הבחירות בחיי היו כאלה.
צהוב. לבן.
כמה קל...

ואת, האם אבחר בך בסוף למרות הכול?
או שאולי אוותר עלייך כאילו היית פתק ריבועי בקלפי?
ואת, האם אהיה חלק בחייך?
או שאולי אהיה עוד אחת שחלפה עם הרוח?

אני סוגרת את המעטפות, משחילה לחרך הצר של התיבה הלבנה.
יוצאת אל האוויר החם.

נעצרת ליד דוחן קטן.
שמשייה בצבעים אדום לבן.
אני לוקחת לעצמי ספרון קטן של ''מנחה וערבית'' ששם המפלגה מודפס עליו.
ואז אני נתקלת בדף ריבועי מלומנץ- תפילת הדך. בלי לחשוב אני דוחפת אותו לתיק שלי.
תפילת הדרך.

לאיזו דרך אני הולכת?
האם תהי חלק מהדרך שלי?
האם תמלאי את הדרך שלי באהבה, שלווה ודאגה כנה?
האם תמלאי את הדרך שלי במכשולים ואתגרים?
האם תעכירי את שביליי הדרך במילים שמעכירות את הנפש שלי?

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶתּוֹלִיכֵנוּ לְשָלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָלוֹם. וְתִסְמְכֵנוּ לְשָלוֹם. וְתַדְרִיכֵנוּ לְשָלוֹם. וְתַגִיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים וּלְשִמְחָה וּלְשָלוֹם ....

עזים ממוות געגועי ארוכים משנות חיי עוד ניפגש אולי בגלגול אחר את, המופלאה בנשים

להודעה זו יש 39 תגובות. לפתיחת השירשור המלא בעמוד נפרד הקישו כאן

בתגובה ל: מפגשי צעירות יצא לדרך! מאת: בת קול צעירה
"סיכום" מפגש/ מסיבה מעולה במוצ"ש האחרון.
בו השתתפו:

הנסיכות, המתולתלות. נעמונת ורות אחת, הרחובותיות, החננה מפתח תקווה, למה אי אפשר 4 אותיות/ שלוה, RONI2060, סתם עברתי כדי לראות, נט* ואחת חדשה שאנחנו לא יודעות מה הניק שלה:)

כלומר!
היינו לנו 14 בחורות ייפות, משכילות, נעימות וצעירות!
וכדי להמחיש טוב טוב א עינין הצעירות...
המפגש כולו היה בתוך מבנה גן ילדים.

השילוב בין ערמות של בירה וברייזרים וערמות הלגו.. ומה שיצא מהשילוב של שניהם הדהימו את הנוכחות:) (אגב ועדה מנהלת:)

אז אחרי שעשינו כהגלנו בקודש סבב הכרות, והזלנו ריר של עונג וקנאה על טבעת הנישואין של הנסיכות..
(אמא, את רואה?! גם אני אתחתן!)

ואחרי ששלוה פתחה שלנו את הבירות במסירות.

התיכנון היה לרוד עד או הבוקר, או לפחות איזה שעה שעתיים, אבל משום מה המוד לא היה.. וגם שכחו את המוזיקה:+

אז המשכנו לשבת לפטפט.
ולפטפט.

והיה מעניין לשמוע סיפורים אמיצים של התמודדות וכאלה פחות נועזים של חשש והסתרה. היה כיף לראות משהו אחר מכל מה שמוכר. צחוק פרעי וחיוך שובב יחד עם שיחה אמיתי ורצינית על החיים ובכלל.

ואז התחלקנו ל2 קובוצות, לכאלה שרצו להמשיך לדבר, וכאלה שרצו לראות סרט. (יותר טוב משוקולד).
הן פיטפטו להן בנחת בכיתה של "הגדולים" :)
ואנחנו בהינו לנו בסצנות נועזות בכיתה של "הקטנים"

בסביבות אחת אחת וחצי צצו לנו גשם זה כיף וT..... בלה בלה משו, נו זאת שיש לה בלוג באתר של בת קול..
אז הן שמו יד אחרון לסידור הגן וסיפקו צורכי טרמפים לכל מקום (ממש כמו אמא ואמא שבאים לאסוף את הילדים מהגן!)

וכך נגמר הערב,
חזרנו כולנו לביתיינו מרוצות ושמחות.

ושוב נפגש..
בקרוב!

אוהבות!

שלוה
RONI2060ו

דפדוף בעמודים:

העמוד הקודם 236 237 238 239 240 241 242 243 244 245 246

עמוד הבא