ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
זהו, החגים חלפו ומתחילה השגרה. וחשקה נפשי ללמוד נ"ך. להיזכר בסיפורים המוכרים, לקרוא שוב את השפה הנבואית, ולהכיר גם את אותם ספרים שאף פעם לא מגיעים אליהם בבית הספר. אז חשבתי ללמוד כל יום פרק (נניח שישה פרקים בשבוע, ולהשאיר את שבת ריקה להשלמות בשעת הצורך) וכך אט אט לסיים את התנ"ך. מכיוון שאני עצלנית חסרת חוט שדרה, חשבתי שאם עוד יצטרפו אלי זה יהיה יותר מחייב ויש יותר סיכוי שגם אצליח להתמיד.
אז מי מצטרפת? אם יהיה ביקוש נוכל גם מידי פעם להחליף חוויות בפורום, לחגוג סיומי ספרים, וכשניפגש יהיה לנו נושא משותף לשיחה :-)
*התשובה בפסוק האחרון של דברי הימים. בע"ה, יקח קצת זמן אבל נגיע לשם
בתגובה ל: על מי פקד ה' לבנות לו בית בירושלים?* מאת: אנה ק אשמח להתצרף,זה רעיון מאוד טוב . אפשר גם כך ללמוד 6 סדרי מישנה .
בתגובה ל: על מי פקד ה' לבנות לו בית בירושלים?* מאת: אנה ק ללא תוכן
בתגובה ל: על מי פקד ה' לבנות לו בית בירושלים?* מאת: אנה ק רק תגידי מתי מתחילים, שאדע מה לקרוא בשבת ;-)
בתגובה ל: על מי פקד ה' לבנות לו בית בירושלים?* מאת: אנה ק וכל הכבוד על היוזמה הברוכה!!
בתגובה ל: אשמח מאוד, נשמע אחלה. מאת: נעמונת בשילוב הכיתוב ממש מצחיקה :)
ובנושא השרשור, הלוואי, הייתי כל-כך שמחה, אבל אין מצב שאעמוד בזה עכשיו :( אולי עוד כמה שנים...
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: התמונה שלך מאת: alla_alla ללא תוכן
בתגובה ל: זה ברוסית? מה כתוב שם? מאת: זוהר דרומי ללא תוכן
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: "אוהב אותך, יקירתי" מאת: alla_alla ללא תוכן
בתגובה ל: על מי פקד ה' לבנות לו בית בירושלים?* מאת: אנה ק ללא תוכן
בתגובה ל: על מי פקד ה' לבנות לו בית בירושלים?* מאת: אנה ק
בתגובה ל: גם אני בעניין מאת: זוהר דרומי ללא תוכן
צבעונית
בתגובה ל: על מי פקד ה' לבנות לו בית בירושלים?* מאת: אנה ק ללא תוכן
בתגובה ל: על מי פקד ה' לבנות לו בית בירושלים?* מאת: אנה ק אפילו לחלום להענות בחיוב לפניה שלך. בכלל, בשנים האחרונות אני מרגישה מידה מסוימת של ריחוק רוחני שנעשה מתוך בחירה. אבל כנראה שברוב כשרונך את מצליחה לסחוף אפילו אותי. אז אני מרימה את הכפפה, בהיסוס רב יש לציין, מבטיחה להשתדל. אולי לא כל יום מפאת העיסוקים - ובכל זאת.
<ולפני שאצחק על עצמי, מקלידה על "שליחת ההודעה">
בתגובה ל: על מי פקד ה' לבנות לו בית בירושלים?* מאת: אנה ק נראה כמה זמן אחזיק מעמד..
בתגובה ל: על מי פקד ה' לבנות לו בית בירושלים?* מאת: אנה ק נניח שבוע הבא פותחים שירשור של יהושוע א'-ו'?
הרעיון מגניב.
בתגובה ל: ולמה לא לעשות את זה כאן? מאת: הויז קפוא ללא תוכן
בתגובה ל: כן!!! גדולה את הויז מאת: צומת דרכים נעשה פינה כזאת ששיכת לזה!:) ואז גם הרחוקים רחוקים יכלו להתעמק ולהנות!:) מה דעתכן? לב דבש
בתגובה ל: על מי פקד ה' לבנות לו בית בירושלים?* מאת: אנה ק עכשיו אני באמת אופטימית.
מחר, יום ראשון, מתחילים יהושע פרק א. ממשיכים בפרקים א-ו למשך שאר ימי השבוע. מי שרוצה לקבל מייל תזכורת שבועי (שאני אשתדל לזכור להוציא) שתכתוב לי annakuf@gmail.com
ואם יש לכן משהו לומר על הפרקים - זה המקום לכתוב.
"רק חזק ואמץ"
בתגובה ל: איזה כיף שהצטרפתן מאת: אנה ק שוקלת להצטרף. עברו שנים מאז עשיתי בחינת בקיאות במכללה בבית וגן. אהבתי את זה.ופרק ליום ממש לא מאיים!!! קדימה.
בתגובה ל: איזה כיף שהצטרפתן מאת: אנה ק ללא תוכן
בתגובה ל: אז מה לא עושים את זה און ליין??:( מאת: לב דבש לפתוח כל שבוע שרשור ולקשר אליו את הקריאה השבועית, ומי מהמשתתפות שתרצה תוכל לדון בזה און-ליין
בתגובה ל: אם לאנה אין התנגדות, את מוזמנת מאת: אור__ היום גם נעזרתי בהקראת הפרק.. מומלץ!
בתגובה ל: איזה כיף שהצטרפתן מאת: אנה ק פשוט לא חשבתי שאעשה בו שוב שימוש אי פעם בחיי...
רק שאלה: הלימוד אמור להיות על פי רש"י בלבד?
אני דווקא חשבתי מעבר לזה, לקחת רעיון מתוך הפרקים ולדון בו.
ועדיין מפגש אנושי ולא וירטואלי קוסם לי יותר (אבל פרידם, זה לא תירוץ לא להתחיל ללמוד!)
יישר כח, אנה.
בתגובה ל: אני חייבת לדאוג לתנ"ך. מאת: פרידם בלי רש"י פשט, דרש, רמז וסוד עם דעת מקרא, רד"ק, קאסוטו, והמצודות. ואולי גם עם הדון יצחק אברבנאל.
נראה לי הכי טוב שכל אחת תלמד איך שליבה חפץ, ואם אכן יתפתח פה דיון - כל אחת תוכל להעשיר את הדיון בדרך לימוד שהיא בחרה.
אפשר לנסות מדי פעם (נניח בסוף כל ספר, יותר מזה נראה לי לא ריאלי) לארגן מפגש חוץ וירטואלי. בואי נהיה בקשר וננסה להרים את זה יחד.
למקומות, היכון
בתגובה ל: עם רש"י מאת: אנה ק בדיוק מתאים לחורף.
~שמיכה חמה ורכה במיוחד~
בתגובה ל: עם רש"י מאת: אנה ק הייתי אמורה להגיע להורים רק בשישי כדי לקחת את התנ"ך, אבל הבוילער בדירה שבק אמש חיים וכבר יומיים אין מים חמים להתקלח. אז נסעתי מיוחד להורים.
ורגע לפני שיצאתי - נזכרתי להביא תנ"ך :)
אבל, הוא רק מקרא, וקצת (הרבה) חסר לי הפירושים, וממש לא מתחשק לי לקנות ספרים חדשים :(
חייבת למצוא דרך להתגבר על זה.
בתגובה ל: תראי מה זה סיעתא דשמיא. מאת: פרידם שאוכל להשאיל לך.
אבדוק את זה כשאחזור הביתה ונהיה בקשר.
בתגובה ל: יכול להיות מאת: ירושלמיתאחת
בתגובה ל: על מי פקד ה' לבנות לו בית בירושלים?* מאת: אנה ק זה מצחיק אותי שאני מתרגשת. המון זמן (שנים) שלא פתחתי ספר קודש לשימושי האישי. הכנתי בלילה את "יהושע" על השולחן בסלון, כיוונתי את השעון המעורר רבע שעה לפני הזמן הרגיל (מוקדם בבוקר), מעדיפה להתחיל את היום עם "הדף היומי" כי לא יודעת מה ילד יום.
קשה לי להגדיר מה הרגשתי, סוג של חוויה חדשה לי, לקבל על עצמי קריאה של הדף היומי בנ"ך זה לא משהו שעושים כל יום.
בבית הגיבו בתחילה בהרמת גבה ואח"כ ב"רעיון יפה".
מקווה להמשיך כמה שיותר...
בברכת "חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד" לכל המצטרפות.
בתגובה ל: "הדף היומי" - היום הראשון מאת: ירושלמיתאחת מרגישה שחסר לי לחזור "הביתה". ללמוד את התנ"ך שלנו, אבל ממקום פתוח יותר ולא מקובע. ובעיקר, מרצון. מבחירה.
שזו הקודה החשובה בחיים שלי - תנו לי לבחור מה נכון לי, מתי מתאים לי, איך רצוי לי. תנו לי לבחור את הדרך.
אבל הרבה יותר חסר לי הלכות. יומיומיות. כאלה שאני נתקלת בהם כל הזמן ואין את מי לשאול: בשר וחלב, הלכות שבת וחגים.
כן, זה בהחלט מרגש גם אותי.
יום שישי האחרון היה יום מכונן עבורי, יום שמזמין לנו רגעים שאחריהם אתה יודע בברור, שתעצור לחשוב, תעצור להבין, גם אם זה יעלה לך בבריאות של ממש.
את החברה של החברה שלי, לא הכרתי מעולם, רק שמעתי על בנה הקטן,ילד בן שלוש וחצי שחלה בלוקמיה, אחר כך, עוד ליקטתי משלוחי מייל, על תרומות דם,ועל מצב קריטי, ובעיקר, שיגרה. שיגרה של צפצופי מוניטור, של ילדים במזוודה, של ילדים ירויים בפינת החדר על כסא האוכל שלהם, של ילדים מתים ממחלה ארורה.
ואתמול, ערב שבת קודש, הילד הזה, שנלחם כנגד כל הסיכויים, הוכנע. אני עדיין לא מכירה את הורין, היא ביקשה, שאבוא איתה, והיתה ככ כאובה וחלשה,ולא יכולתי או רציתי לסרב,והתלוויתי אליה. בית עלמין, אישה צעירה בשיער אסוף תחת כובע, חמד של איש, שהוא גם בעלה ואבי הילד,זועק,..."יתעלה ויתהלל שמיא דקודשא בריך הוא.."...אוי, בכי...
תלולית אדמה, רגבי חול וילד אחד, כחול עיניים ,ככה אומרים, מת תחתיה. חזרנו הביתה.
פרדוקס. ה' בירך אותי. הוא העניק לי ילדים בריאים, חיננים, מקסימים. מאז אתמול אני שומרת קצת מרחק מהילדים שלי, פחד גדול ממלא את הלב, אמא,החיים יכולים להיות ככ הפכפכיים, ככ כואבים, ככ לא צפויים.
שבוע חדש התחיל, שבוע של שנה חדשה.. לא התפללנו מספיק? לא סבלנו מספיק? לא צמנו מספיק? לא די לך? לא????!!!!
כואב,נורא כואב.
אמא שלי, היתה כועסת נורא עכשיו, לו ראתה את ההודעה הזאת כאן.. היא היתה אומרת לי.."שבוע טוב. למה לפתוח ככה שבוע חדש?"?.... אז סליחה אמא, סליחה חברות, סליחה פורום. בשבילי, זה השבוע שלי.
היי יקירה , ברוך דיין האמת.יהיה זכרו ברוך. שבוע טוב. תיהיה חזקה ,תיהיו שניכן. חיבוק גדול ,עטוף מלא אהבה. לב דבש
בתגובה ל: עוצרת, בוכה, חושבת... מאת: Hפידוסית בחודשים האחרונים אני גם מחפשת תשובות לשאלות דומות, ובמקום זה אני בעיקר נתקלת בעוד שאלות. כנראה שלא הכל אפשר להבין, וצריך ללמוד לחיות עם כאב. אני אגב עדיין מחכה שהכאב יפחת, זה לא ממש מסתדר.
חיבוק לך, ותחבקי את הילדים שלך, ותהני מהם
ואני מקווה שיהיה לך שבוע סביר
בתגובה ל: עוצרת, בוכה, חושבת... מאת: Hפידוסית כמה שמשתדלים לא לחשוב על הדברים האלה - לפעמים אין ברירה... כמה קשה...
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: עוצרת, בוכה, חושבת... מאת: Hפידוסית אוי, כמה נורא לשמוע. בלתי נתפס. נשמה טהורה שזכינו לביקורה בעולם, שלוש וחצי שנים, ומתה בשבת קודש... יהי זכרו ברוך.
"כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל, בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום"
בתגובה ל: עוצרת, בוכה, חושבת... מאת: Hפידוסית hפידוסית שלום. קראתי בצער את הודעתך. לרגע,ה"ניק" שלך הסיט אותי ממחשבותיי. כמה אבסורד. לא בכדי בחרת "ניק" שכזה. את יודעת, החיים כ"כ דינמיים. אלוהים מנסה אותנו יומיום. כמה כאב וצער היו השבוע. לא היה יום בו לא שמענו על אירוע טראגי כזה או אחר... "ואתה ה' עד מתי..." אז, כן, אנחנו המאמינים נושאים עיננו למרום בוכים ומבקשים די לצרותינו...אבל האמונה , האמונה מחזקת.
נשמה שבחרה להגיע לעולם לתקופה כ"כ קצרה. מה מטרתה??
אני מאמינה בשיעורים.תפקידנו כאן בגלגול הזה "ללמוד" שיעורים בכדי לעשות את העולם טוב יותר. אותו ילד קטן , אותה נשמה , בחרה לבוא לכאן וללמד אותנו. את המשפחה שלו, את הסובבים אותו וגם, כן גם, אותי ...ואותך...וכל אחד שנצבט עקב סבלו של אותו ילדון קטנטן. על פי מה שכתבת, תמונת ילדייך עלו מול עינייך. ואין כמו השיעור שלך להודות לקב"ה על קיומם בחייך. ולא לקבל אותם כמובן מאליו או חלילה לומר: " כוחי ועוצם ידי". ובטוחני שאת עושה כך מידי יום.
עניין האמונה הוא שיעור נוסף. של כולנו. זה קשה עד כדי כך שאיני מוצאת את המילים הנכונות לתאר קושי זה. ברגעים כאלו, של כאב עמוק,והנשמה זועקת לצאת ולהשמיע קולה ..ואנחנו, רק בני אדם.והכאב גדול מנשוא. למה?, שאלת..... ובצדק. למה, מדוע אתה, אלוהים,מעמיד אותנו בפני ניסיונות כ"כ כואבים? קטונתי. כמוך, כמוני.ברגעי צער וכאב אנו נוטים לשאול שאלות.תוהות ויש כאלו שיגידו- טועות בעניין האמונה. אני יכולה לומר לך שהאמונה חזקה ממני. היא משהו פנימי שמלווה ומוביל אותי כל חיי. ואני יודעת או אולי יותר נכון -מרגישה שהוא שם. ושכואב אני כואבת. בוכה . ושואלת שאלות. לא מפקפקת אלא שואלת.ודורשת תשובה. דורשת . והוא שם. ומחזיר לי תשובה. בדרכו שלו. על פי יכולת ההבנה והקבלה שלי. לשאלתך, happy, אין סוף לסבל. אין סוף לתפילה.אין סוף לאמונה. לאמונה אין סוף.
חזקי ואמצי. ושלא נדע עוד צער. כולנו.
"התנהגותנו היא פועל יוצא של החלטותנו ולא של התנאים בהם אנו נתונים. יש לנו היכולת להכפיף רגשות לערכים, בידנו היוזמה והאחריות לגרום לדברים שיתרחשו."
סטיבן קובי
בתגובה ל: נשמות..... מאת: נשמה תודה.
בתגובה ל: נשמות..... מאת: נשמה קודם כל "הפי.." קבלי חיבוק מנחם.. ושבאמת נדע ימים טובים יותר!.
וחייבת לציין פה שהתשובה של "נשמה" היא אכן במקום, כיון שאנו צריכות להבין עם כל הכאב והצער.. ולצערנו יש הרבה.. שישנם תהלכים שאינינו יכולות להבין ולהכיל בנו.. כמו מוות פתאומי של אדם (תאונת דרכים/ חייל בצבא וכוי) שהרי כולנו נשמות של גלגולים קודמים לנו ויש לנו תפקיד בעולם (וסליחה אם אני חוזרת על דברי "נשמה") וכולנו פה על זמן שאול.. וכשחושבים ש"זה לא פייר שאדם זה נלקח מאיתנו" ו"שלא מגיע לו" איננו הרי יודעות באמת את תכלית חייו של אותו אדם, למה הוא בא לעולם ומה היה תפקידו ותיקונו?!.
נכון שהכי קל לי להגיד מילים אלו.. כי לצערי איני יכולה לחוש את הכאב ברמה של אותו אדם שקרוב לעצב זה.. אבל צריך איפשהו ובאיזה שלב בחיים להבין שתכלית קיימנו אינו כאן בעולם הזה. אלא יש המשך והתקדמות גם בעולמות עליוניים.
ברור לי כמו כולן כאן שזה לא קל להבנה ולקבלה, כי החיים מורכבים לאין שיעור אצל כל אחת ואחד בעולם. ושום דבר אינו ברור מאליו, הכל בתזוזה תמידית.. עם "הפתעות" רבות במהלכם.. אבל צריך גם לדעת לקבל את הגזרות מהשמים ולהמשיך הלאה באמונה שאנו כל הזמן מתקרבים לאמת שלנו, ליעוד שלנו, ובעיקר לתכלית קיימנו. וגם לקוות שהנשמה היקרה הזאת שנלקחה מאיתנו נמצאת במקום שאליה היא צריכה להגיע. ושטוב לה שם.
בצפייה לגאולה שלמה בקרוב! אני.
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: עוצרת, בוכה, חושבת... מאת: Hפידוסית לפעמים אני גם שואלת "עד מתי? כמה עוד נצטרך לעבור כדי לחיות קצת ברוגע ובשלווה?".
נראה שפשוט אין לזה סוף.
ברוך דיין האמת.
בתגובה ל: עוצרת, בוכה, חושבת... מאת: Hפידוסית זה אחד הדברים הקשים לי ביותר, הדינים האלה לא תמיד נראים כאמת. וזה מכעיס ולא רק מעציב שילד כל כך רך נלקח, אני לא יכולה לתאר לעצמי כאב יותר גדול בחיים מכאב של איבוד ילד.
אני לא יודעת אם זאת הרגישות שלי שהשתנתה או שכמות התחלואה בסרטן - ובמיוחד של ילדים קטנים - עלתה פלאים. כל כך הרבה יקרים ומוכרים חולים.
הפידוסית - אני מקווה שזה בסדר מצידך אם אפתח את הנושא לדיון שיוצא מתוך הכאב הנוראי והאישי למצב העולמי. דרכת לי על נקודה מאוד רגישה, שהרבה מאוד זמן אני מסתובבת איתה ולא ישבתי לבדוק אותה. האם אנחנו מתחילים להרגיש בחיים הפרטיים שלנו את התוצאות של הזיהום העולמי?
אני אשמח לכל תתוספת מידע שיש לכותבות כאן.
בתגובה ל: ברוך דיין האמת מאת: אור__ גם אני הלכתי לאחרונה לנחם את הוריו של פעוט שחלה בסרטן והוכרע.
יצא לי לפקוד פעמיים את מחלקת הילדים הקרובה למקום מגורי (בנסיבות סטנדרטיות פחות או יותר) ורוב הילדים אושפזו שם בשל בעיות במערכת הנשימה.
יש קשר בין ספיגה של מתכות כבדות דרך תוצרת חקלאית מורעת (כי האדמה מורעלת) ודרך מקורות המים, לא רק להרעלות, אלא גם לסרטן (ועל סרטן העור כבר מיותר לדבר).
כמובן שמיותר לציין, שאנחנו בעולם הראשון והמפונק נושאים רק בחלקו הקטן של שיעור התחלואה העולה ומי שרוצה לבדוק מה שלום העולם השלישי הקרוב ביותר (או לחילופין דואגת לבריאותם של בניה ובנותיה שיתגיסו יום אחד) שתקליד את המילים רמת חובב בצרוף סרטן ובדווים.
בתגובה ל: עוצרת, בוכה, חושבת... מאת: Hפידוסית כל התקופה האחרונה הזו עם כל ההרג מסביב פשוט בלתי נסבלת. והבוקר משודרת כתבה בגלגל"צ ששוטרי מחוז אחד נאלצו להתמודד במספר ימים עם לא פחות מ13 גופות ל"ע (תאונות, רצח, התאבדויות) שלא נדע.
מוות כל כך אלים, כל כך מיותר.
ושעתיים לפני שבת בכניסה לביתי אוטובוס מפרקי דרס ילד בן 6 שקפץ לכביש. אגן שבור, רגל מרוסקת, ניתוח דחוף. ילד קטן ששיחק ליד הבית שלו בבגדי שבת.
העולם הופך לאכזר כלכך, לאלים, למעורר סימני שאלה ופחד וייאוש.
כל כך כואב.
אל תשמרי מרחק מילדיך, הפידוסית יקרה! להיפך, חבקי אותם, אמצי אותם אליך בחום ותודי להקב"ה על עצם קיומם. ועם כל הקושי שבדבר, תמיד צריך לנסות להיות אופטימיים.
~חיבוק ענק~
בתגובה ל: כואב מאת: ירושלמיתאחת אני אחבק אותם, כי את פשוט צודקת.
בתגובה ל: עוצרת, בוכה, חושבת... מאת: Hפידוסית שלא נדע עוד צער.
בתגובה ל: עוצרת, בוכה, חושבת... מאת: Hפידוסית הלך לעולמו... והשנה, כשהצטרפתי למעגל היתומים, ועל פי המנהג לא הייתי אמורה להגיד עדין יזכור, לא יכולתי שלא לבדוק את התפילה הזו שאסור היה לי לאמר עד כה... וגיליתי משהו מענין, אין יזכור לילדים. אין זה טבעי שילד ילך לפני הוריו... ובכל זאת הקבלה מאמינה שלכל אחד מאיתנו יש מטרה כאן בעולם, יש סיבה למה אדם נולד וחי ולמה חייו ארוכים או קצרים, ואפילו שאין לי מילים להניח את הרגשותיך, או לנחם את הוריו של הפעוט אני מאמינה שיום אחד ככה פתאום ידעו הוריו וכל מי שהכיר אותו, למה הוא היה כאן זמן כל כך קצר ונלקח.
ושנזכה לבשורות טובות יותר...
חרפון עולם בחצי שעה.. נכון שחשובים שמה כבר יכול לקרות בחצי שעה?! ובכן.. נוכחתי לדעת שהמון דברים יכולים להתרחש בזמן כה קצר.. כמו למשל.. ליל אמש, אחרי שאני על הרגלים כמעט 13 שעות.. עם הפסקות קלות (באמת קלות אפילו לא הספקתי לשבת) פה ושם, הגיעה שעת הסגירה והיה לי טרמפ עד הבית (במקום לסוע שעה וחצי לסוע 40 דקות ואני בבית) והבוס החליט שנשארים עוד קצת הערב וגם הביא לנו עבודה מרגיזה לעשות, שאם הייתי מסיימת אותה, ספק אם הייתי כותבת כאן עכשיו.. אז את הטרמפ פספסתי.. והבלגתי.. (כמו ילדה גדולה) והסתבר שהייתי צריכה לסגור את 2 הקופות (הרי יש לנו 3 חנויות צמודות ו2 קופות.. סיפור בפני עצמו ) ניחא.. אז סיימתי, קצת בלחץ בכדי להספיק לאיזשהו אוטובוס.. לסגור קופה 1 ולהספיק לקחת משכורת לפני החג.. ששמתי על השולחן בתקווה לזכור לקחת אותה לכשאסיים לסגור את החנות השנייה.. וסגרתי בצי'ק-צא'ק את הקופה המשנית.. ולשלושת התריסים של החנויות היו עם ריח של בנזין בידיים כי הבוס החליט ש"חייב לשמן את הצירים של התריסים ואת המנעולים דווקא היום.."
התחלתי לצעוד לכוון האוטובוס לת"מ, וכשעליתי עליו ובאתי לשלם גליתי שאת המשכורת השארתי בחנות, אז שלמתי וירדתי תחנה אחרי והתחלתי לצעוד לבד (הייתי לפני כן עם עוד עובדת שעבדה איתנו) כל הדרך חזרה לחנות כולי עצבנית לא יודעת אם לצעוק או לבכות.. כי את האוטובוס הביתה בטח פספסתי.. פתחתי את החנות עם המנעול המסריח (מריח של בנזין) ולקחתי את המשכורת.. ומה אני קולטת? שכול החולצה שלי רטובה (ולא מזיעה..) ברוב חוכמתי שכחתי לסגור את הבקבוק של המים כשהכנסתי אותו לתיק.. אז כל אבל כל הדברים בתיק נרטבו.. ומי שמכירה אותי יודעת שיש לי הרבה ציוד עלי.. אז אחרי שסגרתי בעצבים את החנות סופית.. הלכתי למסעדה לידנו (חברים שלנו) וביקשתי רשות ללכת לשירותים ולקבל 2 שקיות נליון כדי להוציא את כל הדברים מהתיק הרטוב..
ובדרך כשפיזרתי את חפצי על הרצפה (בשירותים! כי לא היה מקום אחר שאפשר היה להתארגן בו מבלי שיפריעו לי) וניסתי תוך כדי ארגון לשקיות מה נרטב.. מה הלך.. ומה אפשר עוד להשתמש בו.. ב"ה לא היו נזקים רבים אבל תחושה של אחת שחוזרת מהשוק אכן הייתה דומה למה שאני הרגשתי כשיצאתי שוב לכוון האוטובוס לת"מ.. ובדרך למרכזית.. נזכרתי שיש לי אוטובוס רק עוד שעה.. מה שעוד יותר "שימח" את ליבי.. ועם כל הבלגנים היו לי מלא טלפונים שלא עניתי להם.. וטוב שכך.. כי אותם אנשים היו חוטפים צעקות שחבל"ז רק בגלל שהם הקורבן לאותם עצבים שצברתי במשך אותה תקופת זמן שאכן הייתה נראת כמו הנצח –לפחות!.
כל הדרך חזרה הייתי עם רגלים על המושב שלידי כי פשוט לא יכולתי יותר לסבול מכאבי רגלים.. וכשהגעתי קרוב ל12 בלילה הביתה.. ושפכתי את חפצי בחדרי הקט.. גליתי שהטבעת שרכשתי לא מזמן שהייתה על אצבעותיי רוב היום (ובאיזה שלב משלבי סיום סגירת החנות היא הוכנסה לתיק) א-ב-ד-ה!. ואני שכבר לא היה לי כוח להתעצבן ולכעוס.. פשוט נשפכתי על המיטה.. רק לישון!- זה מה שעבר לי בראש.. רק להשים את הראש על הכרית ולישון ולשכוח כבר את הערב הנוראי הזה שעבר עלי.. -"כפרת עוונות" זה מה המשפט שרץ לי מאותו הרגע שהתחיל ערב סיוטי זה.. כנראה היה לי הרבה על מה לכפר.. .
לסיכומו של ערב שנגמר ומזל שנגמר. אחרי תסכול ענקי וכאב לב על חפצי שנרטבו ואבדו בדרך.. ברצוני להודות לבחורה שדאגה לי (וזכתה לעלות לטרמפ שאני פספסתי..) וקצת צחקה עלי אחרי ששמעה מה עבר עלי מאז שנטשה אותי לבד במערכה.. אז "באבי" רוב תודות לך יקירה למרות שאין מצב שאת קוראת פה.. ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם.. ושתמשיכי להגשים את שאיפותיך וחלומותייך.. ושהאביר שלך (זה עם הנשק ושנראה כמו ילד..- אל תכעסי הוא באמת חמודי כזה..) יגרום לך לאושר שאת ראויה לו.. חג סוכות שמח ופורח לכל עם ישראל! שלכם.. בעייפות (ממש לא כרונית) אני.
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: מנצ"לשת מקום לפרוק עול.. אפשר?! יופי! מאת: שיר ללא וטוב שאת כבר אחריו :)
בתגובה ל: ערב מעצבן לחלוטין. מאת: פרידם ובחג יצא לי לקרוא סיפור על ר' עקיבא.. שהפואנטה היא שהכל לטובה. ובכן.. קצת קשה לי לראות את הטוב הזה כל הזמן.. כזאת אני.. ספקנית לעיתים.. אבל מאוד מקווה שעוד יהיה טוב.. מועדים לשמחה!
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: תודה יקירה מאת: שיר ללא אבל אתמול, כשראיתי איך הכל קורס לי, ביקשתי מאלוקים שיתן לי סימן, שהרע הזה הוא רק הקדמה להרבה יותר טוב שיהיה אחר כך.
אף אחד לא מבטיח לי שכך יהיה, אבל במילא אין לי אופציה אחרת.
בתגובה ל: אני כרגע לא רואה אפילו טיפה אחת של אור מאת: פרידם אבל.. לפעמים אין מה לומר.. מלבד לתת לזמן לעשות את שלו.. ואיכשהו לראות לאחור.. שהיה בסדר.. ואפילו בסדר גמור..
"אין אופציה אחרת.." האמת שיש והיא לא מלהיבה.. לשקוע לדכאונות ולתסכולים עצמיים שאין להם תחתית.. אז כן.. עדיף יותר לחיות בתקווה שיהיה טוב. כי עכשיו איכשהו עם כל הכאב .. בסדר.
שיתקיים בנו הכתוב "ושמחת בחגך"!
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: מבינה מאוד לליבך מאת: שיר ללא חסיד חב"ד שהחזיק 4 מינים בסוכה של חב"ד במרכז העיר, שהתפלא למה גברת חרדית מבקשת ממנו ליטול לולב - היה הדבר היחיד שהזכיר לי שחג היום. כל השאר - הרגשה רחוקה מאד מחג (ועוד כזה שהמצוה העיקרית בו היא לשמוח).
בתגובה ל: הלוואי. מאת: פרידם את נשמעת במשבר נוראי, לדעתי את צריכה חופשה רחוק מהכל, משהו שישבור את המשבר...
ואל תשכחי לחייך לעצמך, לעודד את עצמך...
בתגובה ל: מה קורה איתך? מאת: סברה בעולם הגדול אבל אי אפשר לברוח מהכל, כשיש לך אחריות ועול לגבי עבודה, שכר דירה, משפחה...
לפעמים אני מאד רוצה להיות מאלה שעושים דברים רק מהלב, בלי לחשוב על המחיר, על מה נכון, על מה צריך להעשות. לא לקחת אחריות.
אבל אני לעולם לא אהיה כזו, ואולי טוב שכך.
לוקחת אוויר.
בתגובה ל: לצערי, את צודקת מאת: פרידם לראות שאת כל כך שקועה בתוך משהו שאינך מצליחה להשתחרר ממנו...
וכשאני מדברת על לעשות למען עצמך זה לא אומר לעשות דברים בלי לחשוב על המחיר או לקחת אחריות... זה אומר שאולי הגעת לנקודה שבה את צריכה לעשות למען עצמך ולמצוא את האפשרות לעשות זאת... שמרי על עצמך...
בתגובה ל: לצערי, את צודקת מאת: פרידם אני חדשה פה...ולרוב קוראת אותך(התחברתי לכתיבה שלך)אז קודם שמי מאי..מענין אותי סגנון חייך..את רווקה ..או..טוב אולי חפרתי..אבל זה מהלב...התענינות נטו..קחי את זה בכיף..ואם חתרתי...אז אל תגיבי...שבוע נפלא..שבוע מלא חיוכים ובריאות..:)
בתגובה ל: היי לך... מאת: דMעה Wל געגוע את תמיד מוזמנת לכתוב לי הודעה פרטית ואני אענה בהתאם.
בכל מקרה, אני גרושה, בתהליך פרידה של זוגיות מזוגתי(מבחינתי זה הרבה יותר קשה מגירושים).
תודה על האיחולים. מקווה שבאמת יהיה שבוע טוב, כי כמו שזה מרגיש לי עכשיו - זה לא הולך להיות כזה (בשבילי).
בתגובה ל: בוקר אור. מאת: פרידם יש לך מסנג'ר?...לא יותר קל?
בתגובה ל: היי לך:) מאת: דMעה Wל געגוע ולכן זה לא כל כך מעשי.
בתגובה ל: אני שעות ארוכות בעבודה מאת: פרידם אז מה כן מעשי? רק דרך פה? או שבמייל?
בתגובה ל: :( מאת: דMעה Wל געגוע במערכת של אג'נדה.
לחיצה על הניק מאפשרת "שליחת הודעה" וכך את עוברת לתיבת הודעות פרטית.
כבר שולחת לך הודעה (ואז ישאר לך רק ללחוץ על "השב").
בתגובה ל: הלוואי. מאת: פרידם אולי תעשי משהו טוב לעצמך? משהו מטורף וכייפי? תחזיקי מעמד...
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: מנצ"לשת מקום לפרוק עול.. אפשר?! יופי! מאת: שיר ללא ואני חשבתי שככל הזמן עובר אז אפשר לנשום יותר טוב.. פחות מציקים פחות יושבים על הוריד.. והנני קמה הבוקר לרשום בכלל משו אחר.. הודעה אחרת שגם היה חשוב לי להעלות כאן.. והחיוך על פרצוף של הורי מאוזן לאוזן..| "בוקר טוב.." מה את עושה ביום א'? את לא עובדת נכון?!" ואני מגיבה.. "אם הטיפול כרורגי בשינים לא ישפיע עלי.. אז כן אני פנויה.. מה אתם צריכים?!".| אמא ככה אומרת באלגנטית "צריכה שתעשי מצווה עבורי". ואני בתוכי.. חושבת.. -ממ מה היא זוממת?! שהיא עוטפת את הענין בהגדרת "מצווה" . ושאלתי באדישות .. "מה?!". "יש בר מצווה לבן של.. ואין מי שילך וזה במקום X שרק את יודעת איך להגיע לשם.. וזה בצוהורים אולי תלכי ותהי נציגה של המשפחה.." מספרת אימי היקרה.. ואבי היקר שומע הכל מהחדר ובנתים דומם.. והשבתי בתמימות "אם ארגיש טוב ואוכל לפחות לדבר אחרי הטיפול.. אז בסדר.." ואמא ככה אומרת כדרך אגב.. "היא גם שאלה אם יש לך מישו.." "ואמרתי לה שאת מחפשת את הבחור שלא קיים ויש איזה דודה רחוקה שהיא שדכנית שכדאי שתלכי אליה.." והמשיכה והמשיכה לדבר עלי כאילו אני לא שם.. ואני כבר התחלתי לחוש כאב עז בבטן.. אותו כאב בטן ועומדת מעין גולה בגרון שמקשה על הנשימה.. כשאני חושבת שצריך שוב לצאת עם בחור.. כי "ככה צריך לחיות.. ולהקים משפחה וכוי" בעלתי את הרוק.. והגבתי "לא רוצה, זה לא מתאים לי, אני מכירה את הדודה הזאת.. ויודעת את השיטות שלה.. וחוץ מזה (ניסיתי להעביר נושא) יש לך בן שעוד שנה שנתים בן 30.. אולי תשלחי אותו לאותה שדכנית ולאותו אירוע.. מה יש לו לא מגיע?!". ואז אבא של תוך כדי עבודה שהוא מעניק לי כל יום שישי.. נו. אז למה לא?! אולי תמצאי שם בחור נחמד?! מה שאת מחפשת.. והתחיל לחפור.. ואני אמרתי בסוג של ציניות.." די אבא אם לא תפסיק אני אלך ותעשה לבד את העבודה הזאת.." ואמר בחצי חיוך וחצי רצינות "טוב טוב.. אנחנו רק דואגים לך..".
אני הרי מאוד רוצה לספר להם ולשתף אותם במה שאני באמת .. מה שהם לא יודעים.. לא במודע בכל מקרה.. אולי אני מתנה כל הזמן את הדברים "כשאעבור דירה ואהיה במקום משל עצמי אז אספר.." או "כשאעבוד בעבודה רצינית ויראו שאני חיה בסדר גם בלי גבר לידי אז יהיה קל יותר".. ואז אספר.. כל הזמן מתנה את הדברים מחכה להבטחות.. שמישו יבטיח לי שכך יהיה ואני לא אהיה חסרת אונים ואולי זה לא בסדר.. ואולי כן צריכה לקחת את עצמי בידים ולתת חופש בחירה לתת להם לבחור איך לקבל אותי כשאני מודיעה להם בלי תנאים.. בלי הבטחות לעתיד.
קל לי לרשום את הדברים והלוואי שהיה לי קל גם לומר אותם..
אבל מאמינה שיש תכלית לכל דבר וכל פעם יש לנו שיעורים שאנו מקבלים מהעולם.. ואם לא ביצענו אותם כראוי בשיעור הקודם ולא למדנו מהם.. הם חוזרים ובגדול בסטואציות אחרות ובזמן לא פחות מפתיע, ומורכב.. הענין אצלי שאני לא בטוחה שיודעת איך לגדול מאותם שיעורים.. איך לקדם את עצמי. לשיעור הבא.. אבל כן יודעת שאני משתנה.. כל הזמן.. דברים שעשיתי בעבר.. שרציתי בעבר שכבר לא משרתים אותי כבר לא סובבים אותי ולא מדירים שינה מעיני.. וכן... אני אדם אחר ושונה. ושמחה על כך מאוד. רק מקווה שבהמשך הדרך האינסופית אדע לפנות בפניות הנכונות ולראות את האמת כמו שהיא ולא כמו שהיא מצטיירת בעיני או בעיני אחרים.. והכי חשוב פשוט להאמין כי אין טוב בלי רע, ואין אור בלי חושך, ושחור בלי לבן וסגול וכחול.. וחייבים פשוט חייבים לקבל באהבה או לפחות בהערכה את כל צבעי הקשת כדי להמשיך הלאה.. וכדי להבין שעכשיו טוב ויהיה מצויין. חג שמחת תורה שמח ומרגש לכולן!
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: קצת משחררת קיטור.. טוב ופחות טוב.. מאת: שיר ללא לא קל, ולא כיף בכלל. מדגיש את הפער בינך לבין מה שהורים שלך חושבים עליך. את יכולה לשמוח בזה שהורים שלך אוהבים אותך ורוצים שיהיה לך טוב. כל עוד לא סיפרת להם, אין להם סיבה להניח שמה שהם מציעים זה לא בדיוק מה שליבך חפץ. נשמע שאת שלמה עם המקום שבו את נמצאת, אני בטוחה שגם הם מרגישים את זה, את האופטימיות שלך, את הפשטות הבטוחה שלך. נשמע ממך שהרבה מאותה פתיחות שלך קיבלת בבית, כך שיש תקווה שיהיה בסדר עם ההורים. אני מקווה שכשתספרי להם, זה יהיה פתח לקרבה משמעותית יותר, להמשך אותו יחס אוהב ודואג - רק בהתאמה אליך ולרצונות שלך.
שיהיה חורף טוב
בתגובה ל: אוף מאת: אנה ק כמובן על נושאים נוספים.. אבל בפעם אחרת.. :) אני כל הזמן תוהה אם זה באמת נכון לי הבחירות שלי עד כה. אם אני באמת שלמה עם זה ואם הויתורים אכן שווים זאת. נראה לי שרק אני אוכל לענות על השאלות הללו.. ויודעת שרק הזמן יגיד לי זאת, כי כרגע ממילא איני בזוגיות גם כי לא ממש חושבת שבשלה לזה.. וגם כי זו המציאות ולא ממש יודעת מה טוב ומה פחות טוב בבחירות שלי, כי התוצאות של הבחירות שלי כרגע הם בעיקר "להפסיק לצאת עם בנים" ו"לעשות מה שמתאים לי" ולהתחיל לדאוג לעצמי. אני באמת מקווה ורוצה להאמין בכל מאודי שהשיחה הכ"כ חשובה שאני צריכה לקיים עם ההורים תהיה מתוך כנות ושלמות ולא מתוך רצונות של לסמן וי וללכת. יכולה רק לענות אמן לאיחולים ולברכות שלך.. ובנימה אופטימית זאת לאחל לכולן שנה טובה ומאושרת. שנה שנאזור אומץ לעשות את השינויים הנכונים לנו. ושנדע להתמודד עם הכל. חורף מעולה! וכמובן... תודה לך יקירה! ד"שח בבית!
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
ואחד הנושאים הרגישים ביותר בזוגיות שלי כרגע. לכן, אני מרשה לעצמי להידחף ולשאול אותך האם דעתך זהה גם כשמדובר בחינוך דתי אבל לא חרדי? האם מציאותי לקוות שאצליח לחנך את ילדיי בדרך בה חונכתי אני, לחברה שאינה מקבלת את החיים שבחרתי לעצמי, אינה מקבלת את זוגתי ובטח לא תקבל את ילדיי? האם השאיפה הזו בכלל רצויה ונכונה? או שמא תגרום להרבה יותר הרס מאשר טוב בחינוך הזה? האם הגיוני לצפות מילדיי שיאמינו בכל מה שמאמינים אותם אלה שמוקיעים את המשפחה שתהיה לי? וכי זה לא יוסיף להם טון כבד של קשיים על אלו שלא יהיו חסרים להם גם ככה?
האם להגיע למסקנה זה לא ילך, ופשוט לוותר בכאב לב על כל הטוב שאני מעריכה בדרך החינוך הזו? איך מתמודדים עם הנושא הבעייתי הזה?
מצטערת שנפלתי דווקא עלייך, אבל הנושא הזה כ"כ מעסיק אותי לאחרונה שאני באמת זקוקה לשמוע דיעות בנושא.. ואודה לכל אחת כאן שתוכל להאיר את עיניי ולעזור לי לעבור את השלב הזה.
השבת היינו כל המשפוחה המורחבת בצפון (יומולדת 80 לסבא, שיחיה) והיה לי דיון עם דוד שלי, שהוא רב של ישיבה מאוד גדולה, על פמיניזם ביהדות ובאורתודוקסיה, מדוע נשים לא עולות לתורה, ועל למה אין נשים שפוסקות הלכה. במהלך הדיון העלנו כל מיני טענות, אני למשל אמרתי שאני מרגישה פספוס על כך שבגיל בת-מצוה לא עליתי לתורה. הוא טען שהעולם המערבי מחנך להישגיות וחלק מ'הרגשת הפספוס' שלי נובעת מזה שאני רוצה להשיג משהו שאין לי ולהיות כמו הגברים. בנוסף, אני הבאתי דוג' של נשים שקוראות בתורה בפני נשים בלבד (אין את הבעיה של חוסר צניעות) ושיש היום המון קבוצות שעושות את זה והוא טען שזה לא תפקידן ושיש כאן איזשהו פספוס של הייעוד האמיתי של נשים, עוד הוא טען שהמבנה הנפשי של הנשים שונה מזה של הגברים ושנשים ברובן פועלות עפ"י הרגש ואילו גברים- עפ"י השכל וההגיון. בסופו של הדיון הגענו למסקנה שיש דברים שעוד צריך לברר ולא הכל הוא באמת כמו שהוא... לא כל הנשים פועלות לפי הרגש ולא כל הגברים פועלים לפי ההגיון ויש לכאן ולכאן... יש הרבה דברים שעוד לא ברורים לי ושנשמעו לי מאוד כמו קיבעון שובייניסטי, אבל כמובן שהגברים ייצאו כאן להגנתם באותו טיעון שהעולם המערבי הכניס לנו שטויות לראש שאנחנו צריכות 'שוויון'. באמת...מי הכניס לנו את זה לראש?!
פמיניסטיות? דעתכן?
"כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל, בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום"
נתכנס כולנו לערב שירה (לאחר שצחצחנו גרונות) באזור המרכז
במוצ"ש, ד' חוה"מ, י"ח תשרי 18.10.
הערב ילווה בכלי נגינה, פסנתר וגיטרה. (מי שיודעת לנגן מוזמנת לציין זאת במייל)
פרטים נוספים (מיקום ושעה מדויקת) ימסרו למי שתאשר הגעה למייל של בת קול בכתובת: info@bat-kol.org
שנה טובה
צוות האירועים האירוע ביוזמה והפקה של פשוט אני.
בתגובה ל: ערב שירה בחוה"מ סוכות לחברות בת קול מאת: בת קול ללא תוכן
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: יש מצב שמישהי יכולה לקחתותי טרמפ מי-ם? מאת: alla_alla
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: |girl1| אפאחת? מאת: alla_alla אבל עוד לא סגורה על כך שבאה (אולי כדאי שאתחיל בשליחת מייל אישור לבת-קול)
ובנוסף - אם אלך, סביר שנצא מיד עם צאת שבת. צריך למצוא מה לעשות עד האירוע, אי שם באזור המרכז...
בתגובה ל: ייתכן שאני מגיעה מירושלים מאת: תה ירוק (מנסה לחבר ניקים לפרצופים)
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: סוף היית? מאת: alla_alla ללא תוכן
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: סוף היית? מאת: alla_alla לא הצלחת לזהות?
<ותודה לכל מי שדאגה לקיום הערב הנחמד הזה>
בתגובה ל: את מי מאת: ירושלמיתאחת אחרות ממש לא, חוץ מאלה שהכרתי לפני כן. לא נעים לי לשאול אנשים בפרצוף "מה הניק שלך בפורום". אה, וכמובן, זיהיתי את פטרוזיל ואת אמהותיו. אבל זה לא חכמה . חוץ מזה, באמת המון תודה למארגנות על ערב מקסים
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: את מי מאת: ירושלמיתאחת לטובת מי שנרדמו בתשע מקסימום....
בתגובה ל: תספרו קצת איך היה מאת: אור__ ואני אישית לא הכרתי רבע מהשירים מספיק כדי לשיר אותם (את החדשים, אלא מה), אבל העיקר הייתה אווירה נהדרת והסולו במפוחית היה מפעים! אם כי כל הנגניות באופן כללי היו אחלה! אבל את כולם ניצחה האטרקציה שבאה בסוף.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: תספרו קצת איך היה מאת: אור__ תודה לכל מי שהגיעה ושרה במלוא גרון! תודה ל'שירי' ולרות אחת שליוו אותנו ואותי עם המפוחית והגיטרה, תודה לזאת שתרמה את ביתה (לא יודעת אם היא קוראת כאן, אבל תודה לך! )
ותודה מיוחדת לאלו שהגיעו עם בנם הטרי והחמוד, רק תגידו מתי ואבוא לעשות בייביסיטר.
שיהיה לכולן חורף טוב ('משיב הגשם'...), 'אחרי החגים' מצויינים והרבה מצברוח לעוד ערבי שירה שכאלו שאני מקווה שיתקיימו במהלך השנה.
"כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל, בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום"
בתגובה ל: היה ערב שירה מ ה מ ם מאת: פשוט_אני הגענו באיחור (יש כאלה שצריכות לעבוד.....) אבל ישר נשאבנו לאווירה. הנגינה והשירה זרמו, והרגיש שכולן כבר שרות יחד שנים ונהנות מכל תו.
היה כיף לראות את כל מי שהגיעה (וטוב שהיו כמה רגעים בסוף לדבר ולא רק לשיר) ובהחלט עשה חשק לעוד.
כיפאק למארגנות, למנגנות, למארחת ולכל מי שתרמה לערב המוצלח!
בתגובה ל: באמת היה מעולה מאת: אנה ק ללא תוכן
בתגובה ל: ערב שירה בחוה"מ סוכות לחברות בת קול מאת: בת קול סליחה אם הצבתי את זה במקום הלא נכון, לא מצאתי לוח מודעות.
הודעה: מטרת הערב היא להעצים ולחזק את הקהילה ואת האנשים בה (כלומר אותנו). אם יש נושא אישי או קהילתי שחשוב לכם לקדם, מסיבה, הפגנה, עצומה, אם אתם רוצים להופיע, או אם יש לכם מה לומר, לשיר, לחלק, להודיע, לתקלט, לדקלם, למכור או להפיץ - פנזינים, פליירים, כרטיסי ביקור, בגדים יד שניה, סטיקרים, דפי מידע, אם אתם מחפשים שותפות לעשייה או לפשע, וכל דבר קהילתי שקשור, שילחו לנו מייל, או פשוט תביאו למסיבה!
קבצים מצורפים:
בתגובה ל: ערב שירה בחוה"מ סוכות לחברות בת קול מאת: בת קול ללא תוכן
בתגובה ל: ערב שירה בחוה"מ סוכות לחברות בת קול מאת: בת קול עקב בעיה טכנית אנו נאלצות לשנות את המיקום של ערב השירה. הפעילות תתקיים בעיר הקודש ירושלים.
נ.ב - עם כל השינויים וההתחדשויות לצוות אירועים יש מייל שאליו ניתן לשלוח רעיונות, בקשות, עזרה, אישורים וביטולים לגבי כל מה שקשור לאירועי בת קול.
בתגובה ל: שינוי מקום ערב שירה מאת: אמא גאה שלחתי מייל.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: ערב שירה בחוה"מ סוכות לחברות בת קול מאת: בת קול האם יש מישהי מאזור ירושלים וסביבתה שבמקרה לא עושה שבת בבית, ויכולה להלוות פלטה לשבת הקרובה?
תודה רבה מראש
בתגובה ל: נצל"ש - זקוקה לפלטה לשבת הקרובה מאת: תה ירוק תשמח להתארח אצלכן בשבת. היא חדשה (כך שצריך לשים הרבה מים בחמין אחרת הכל נשרף).
בתגובה ל: נצל"ש - זקוקה לפלטה לשבת הקרובה מאת: תה ירוק אז יש לי כיריים חשמליות שמשמשות כפלטה
את מוזמנת לקבלן!
צבעונית
בתגובה ל: ערב שירה בחוה"מ סוכות לחברות בת קול מאת: בת קול מישהי יודעת? מכירה מקום ששווה ללכת אליו?
בתגובה ל: הקפות שניות בירושלים? מאת: ירושלמיתאחת מתלבטת איפה כדאי לי להיות... שמעתי שיש הקפות שוות (תרתי משמע...) בשניהם ('יקר' ו'שירה חדשה').
"כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל, בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום"
בתגובה ל: ערב שירה בחוה"מ סוכות לחברות בת קול מאת: בת קול תמשיכו לעדכן את האתר בכל נושאים מעניינים
בתגובה ל: ערב שירה בחוה"מ סוכות לחברות בת קול מאת: בת קול אני זקוקה לבייביסיטר לכמה שעות בצהריים למשך שבוע, בירושלים, החל משלישי הקרוב... לשמור על פעוטה מתוקה וחברותית... אולי מישהי יכולה, מהסטודנטיות שעוד לא התחילו ללמוד או כאלה שעושות "הסבה" או לומדות לפסיכומטרי או...? זה ממש חשוב לי... כמובן, שכר הולם פלוס נסיעות (אין בעיות תחבורה לשכונה). תודה! (גם יום אחד בודד יעזור )
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: נצלו"ש הצעת עבודה מאת: alla_alla ללא תוכן
לא בכל יום מובאים לפני שופט 5 נאשמים בסחר בנשים. לא בכל יום מוגש כתב אישום חמור ביותר על סחר בנשים, על שלילת זכויותיהן, על האילוץ שלהן "לעבוד" גם כשהן במחזור או פצועות, וגם אם הן הולכות לים - הדרכון שלהן נשאר אצל "הבוס" כך שאין לה לאן לברוח. לא בכל יום מוצאת אישה את האומץ לקום ולהתלונן על הסרסור שלה כשהיא מסתכנת בחייה. וכשמוגש כתב אישום שכזה וכשחמשת הנאשמים מובאים לפני שופטת (אישה!) היא קובעת שזה "טבעי שהמעסיקים לכאורה כעסו עליהן כשלא יכלו או לא רצו לעבוד, הן בשל היותן במחזור חודשי או בשל אי רצונן לעבוד מסיבותיהן".
אני לא משתתפת באופן קבוע בהפגנות לזכויות נשים (אולי כי אין הרבה כאלו בירושלים) ובכלל, רק לאחרונה נחשפתי לנושאים שלא העזתי לגעת/לדעת עליהם בעבר, וכשאני קוראת את הידיעה הזו ומנסה להפנים את המשמעות שלה - אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות.
בתגובה ל: אישה! תשלטי על המחזור שלך! מאת: ירושלמיתאחת ב"ה נ נח נחמ נחמן מאומן
להוקיע!פשוט להוקיע!את אותה שופטת! זה לא יתכן זה פשוט לא יתכן שבמדינה "נאורה" שכזאת , ישבו כל כס המלכות נשים שכאלה! שמטרתן לשפוט מתוך בחירה ,הוגנת ,,נורמטיבית ומציאותית! לבכות?לצחוק?עברתי את השלב ,כבר זמן מה הכעס הזה , על נושאים שכאלה במדינה שכזאת ,מדינה ישראל! תופס תעצומה בתוכי!לא פעם אתה שומע את אותן חדשות שכבר מזמן הפכו להיות ריאליות ויחסיות להגדרתן. מהחוקרים עולה שלא נעשתה שום אלימות?הייתכן שעד כדי כך עייני החוקרים התעוורו במציאות הקולקלת הזאת ,במציאות שזה עוד לגיטימי!שנשים יעבדו בזנות???איפה לעזעאל אנחנו נמצאים? איפה הרי המשפט אמור לעסוק אם לא לפחות לכלול את עניין זה ,שלמעשה הנאשמות הן אותם נשים והזכאים הם אותם מעסיקים? זה מרתיח אותי !פשוט מרתיח אותי! אנשים מחפשים לבנות ממשלה ,ממה בדיוק?אם מכובדי שופטי העם הם אנשים שכאלה?למה תמיד יש נטייה לבנות מגדלים חסרי בסיס?חסרי הגנה? איך בדיוק תראה הממשלה שלנו ,אם לכל הפחות לא מוקיעים ממנה אנשי חברה שכאלה ,ועוד ממרום מכובדי העם? הכצעקתה?!?.. פשוט בושה וחרפה בושה וחרפה למציאות העגומה הזאת ,לאבסורד הזה שמתנהל ממה שנקרא ועודו עם ישראל. (לב דבש)
בתגובה ל: הכצעקתה?!?! מאת: לב דבש ופשוט נכנסתי למצב רוח כל-כך שחור... ממש מדינת חוק אנחנו...עם הספר, אור לגויים... שפחות מין אומללות מאוקראינה ממש מצאו צדק בארכאה המכובדת אצלנו... למה העולם הזה כל-כך נורא?
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
עופרה חזה האחת והיחידה... עם השיר האוליטימטיבי...
ואיך אפשר בלי זה...
מוזמנות לשרשר את שיריכן.
שיהיה לכולנו "אחרי החגים" נפלא...
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: שירים שאחרי החגים מאת: alla_alla ללא תוכן
צבעונית
בתגובה ל: לאחרונה נתחברת לשיר הזה מאת: צבעונית ללא תוכן
צבעונית
בתגובה ל: מנסה שוב מאת: צבעונית
צבעונית
שאלה סקרנית, האם ניתן לגבות את הפורום בנענע? האם יש מי שעושה זאת?
האם האנשים האפורים שם מבינים את חשיבותם של הטקסטים הכתובים על ספר דברי ימי הנענע?
הפורום בנענע נשאר, ואנחנו דואגות לו כמקודם, אנחנו מנהלות את הפעילות שלנו כאן עד שנענע יוכלו להציע לנו בחזרה ממשק שנגיש לכולן לקריאה ולכתיבה.
ועכשיו שאת כאן אולי נוכל לשחק בקרוב את משחק - ההודעה האהובה / המרגשת / הזכורה בכל הזמנים. למען המצטרפות החדשות שלא ישבו לקרוא כמעט מאה עמודים אפורים
(בטח שלא בלילה אחד)
בתגובה ל: גיבוי בנענע מאת: אמא גאה שמורים כרגע על המחשב שלי. בע"ה כשיהיה לי זמן אמשיך. זה לא ממש בפורמט חביב, ואי אפשר כרגע לעשות חיפוש בכולם יחד אלא כל עמוד בפני עצמו, אבל לפחות למען ההיסטוריה זה יותר נגיש ממיקרופילם.... אבל אני מקווה שהטקסטים ימשיכו להיות נגישים בנענע, החיפוש שם דווקא עובד מצויין.
בתגובה ל: גיבוי בנענע מאת: אמא גאה לפני שהיה נענע, היה IOL אולי יש מי שעוד זוכרת את IOL. בכל אופן היה שם פורום לסביות, די פורה, עם הרבה מאוד איכות, היא די נעלמה... והתעוררה השאלה אם אפשר לשמור את הדברים שהיו כתובים שם, והאמיני לי היו שם דברים מדהימים שנכתבו על ידי נשים מדהימות לא פחות. מסתבר שכאשר רצתה משהי לאסוף את הדברים ולכרוך אותם ביחד לצורכי ההסטוריה והספרות התברר שמבחינה חוקית היה צריך לבקש את רשותן של כל הכותבות, שאחדות מהן נעלמו עם הזמן, הדבר נעשה בלתי אפשרי, אני לא יודעת אם עדיין יש IOL אבל הדברים שנכתבו אז, לפני כמעט 10 שנים, נעלמו בתהום הנשיה... וחבל.
בתגובה ל: יש עניין חוקי שאני לא ממש מתמצאת בו... מאת: סברה בעולם הגדול יש כמה אנשים ונשים שמסתובבים בארצנו הקטנה עם גיבוי הן של פורום נשים בלבד והן של פורום גאווה.
יש גם גיבוי אלקטרוני (בכמה העתקים) וגם תדפיסים.
בתגובה ל: ממש לא נעלמו מאת: בשקט אבל היה דיון בעניין המשפטי האם התוצרים שנכתבו בפורום הם נחלת הכלל, או שצריך לקבל זכויות יוצרים מהכותבות. אני ממש לא מתמצאת בעניין החוקי אבל אם את אומרת שיש תדפיסים ויש שמירה אלקטרונית אני מניחה שהדברים נבדקו והכל בסדר...
לכולן! גמר חתימה טובה, צום מועיל למי שצמה, ומכיוון שלמדנו בלימוד האחרון של בת קול שיו"כ זה גם חג ואמור להיות שמח, אז חג שמח! ומתנה לחג - אמנם אין קשר ליו"כ אבל בכל זאת - אחחחח איזה ביצוע!
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: שרשור גמר חתימה טובה מאת: alla_alla קריאת התורה במנחה מדברת על איסורי עריות. להומואים, וגם ללסביות, יש משמעות מיוחדת לקריאה הזו, ואולי גם הזדמנות לבטא משהו בקשר בינם לבין הקהילה, בינם לבין הקב"ה. בשביל לבטא את המשהו הזה חיבר הרב סטיב גרינברג תפילה מיוחדת לזמן הזה בשנה (ויש הנוהגים גם לעמוד בזמן הזה) והיא פורסמה כבר לפני שנה (בעברית, ע"פ הידוע לי).
הנה הקישור לתפילה, אפשר בהחלט להדפיס בגירסת ההדפסה, ולקחת לבית הכנסת.
גמר חתימה טובה.
בתגובה ל: שרשור גמר חתימה טובה מאת: alla_alla "תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך".
היום ערב יום הכיפורים התשס"ט. עומדת לפניך מלך כל העולמות הקב"ה. כמדי שנה בשנה תקופה זו של חודש אלול היוותה בשבילי תקופה של חשבון נפש וניסיון עמוק לשוב בתשובה ובעיר להתקרב אליך- בורא כל העולמות, מלך מלאכי המלאכים- הקב"ה. אך השנה באמת הרגשתי שחודש אלול שעבר עלינו לטובה.. לא הרגשתי שינוי ורעדה בגופי, כאילו השגרה לקחה את הכל לרבדים אחרים של החיים, שיכולים להיחשב כהתבגרות מצד אחד מכל הסיפורים שחונכו עליהם כ"כ הרבה שנים, ומצד שני סוג של זלזול חלילה בחשיבות התקופה.
אז אומנם הפעם זה שונה, השנה זה תהליך קצת אחר. לא בפחד, ולא בחשש כבד לגבי החלטות שנקבעו למעלה לגורלי השנה. אלא מתוך הבנה פנימית שאני ב"ה (כן בהחלט מודה לך- אבא יקר- על הכוחות שהענקת לי כדי לצאת מהמיצרים שליוו אותי כל חיי, מכל ההלקאות והשנאה העצמית, מכל הקושי בהבנה שאפשר גם אחרת ולא כולם צריכים להיות משוכפלים) יכולה לפתוח סופסוף את הלב והנשמה ולהתחיל לחיות כמו שתמיד חלמתי- עם הנטיות שלי ועם העדפה אחרת לאהבה בחיים. להבין בסופו של יום, חודש, שנה. שאני בסדר ואין בי דופי!. שגם אני אהובה ורצויה לפניך, בדיוק כמו שאר ילדיך.
אז כן, השנה אין לי את תחושת החנק לפני יום חשוב וגדול זה, אבל ישנה תבונה פנימית וכנה שכשאבוא לפניך הערב ובכל מלך יום הכיפורים אגיע ממקום הבנתי שהכל יהיה טוב. כי ב"ה עכשיו בסדר ויהיה מצויין. מהבנה שלבטח יהיו קשיים, ויהיו לי את הכוחות לעבור אותם. כי אין שמים נסיון לאדם שהוא לא יכול לעבור אותו..
הנני כאן ריבונו של עולם עומדת בעוד כמה שעות לפניך, בעת רצון ובזמן התענות מהשפע שהינך מנחית על העולם מדי יום בימו כאילו זה מובן מאליו שהכל קיים.. בתפילה ובתחנונים (עם אמונה שתפילותיי אכן נשמעים) על כל הקרובים לליבי ולכל עם ישראל.. שתמחה פשעיהם ותחוס עליהם כי כולנו שבים אליך באהבה.
באהבה רבה ובכיסופים לא מעטים להרגשת הקירבה שלך אל עמך. ויודעת פשוט יודעת שמה שיחליטו לגבי גזר דיני לשנה זו.. הכל יהיה בסדר. גמר חתימה טובה. אני.
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: משהו אישי קצת.. מאת: שיר ללא בספר "אור פני מלך" העוסק בימים נוראים, כותב כך:
"מה אומרים בכל נדרי? "כל נדרי ואסרי... וקונמי וקונסי וכינויי...". כל ההתקשרויות, הכינויים, ההשתייכויות, התוויות וההגדרות ששמתי על עצמי, ושאולי אשים על עצמי - "כולהון יהון שרן... בטלין ומבוטלין", כולם יהיו מותרים, בטלים ומבוטלים. מעתה אני משחרר את עצמי מכל אלה, מהעבר וגם מהעתיד... אדם מכנה עצמו בכל מיני כינויים: שהוא אינטלקטואל, שהוא חסיד... אדם כובל את עצמו: שלדבר מסוים הוא אינו מסוגל, שיש נושאים שעליהם לא מדברים ולא חושבים, ושלעניינים כאלו ואחרים הוא בכלל לא שייך. וממילא, כאשר הוא סוגר את עצמו היטב בקליפותיו - אין דבר שיוכל להשפיע עליו."
לצערי הספר לא מולי, עלעלתי בו בשבת שעברה אצל חברה יקרה ואני זוכרת שגם ההמשך היה משמעותי. את הציטוט הנ"ל לקחתי מתוך המחזור "ממך אליך" של יהונדב קפלון.
עוד נקודה למחשבה ברגעי כל נדרי.
גמר חתימה טובה.
בתגובה ל: הרב עדין שטיינזלץ מאת: נוסעת סמויה הספר הזה ליווה אותי הרבה מחודש האחרון
ההמשך..
ביטול האני
בני אדם חוששים לעזוב את "כל נדרי ואסרי וקינוסי וכינויי". לא רק משום שאין הדבר נוח, ושקשה לאדם להניח תאווה והרגל שיש בידו, אלא בעיקר משום שלרוב- האחיזה בדברים אלה היא כל האחיזה שיש לאדם במציאות. ה"כינויי ונדרי ואסרי"- זה ה"אני" שלו.ככל שהוא מוסיף ב"אסרי" הוא מקבל יותר חיות, ככל שהוא מוסיף ב"כינויי" הוא גדל ומוסיף כוח. אלה הם השורשים שבהם הוא נאחז בקרקע, ודרכם הוא יונק את חייו. לכן, כדי שיהיו בטלין ומבוטלין, צריך להרפות לרגע את האחיזה במציאות באופן זה, ולהשליך עצמו אל החלל הריק, בביחינת "אליך ה' נפשי אשא".
יום הכיפורים הוא יום ארוך, אומרים את הוידוי שוב ושוב, ואדם צריך לשבת עם עצמו ועם הקהל ולהסיר עוד קליפה ועוד קליפה, כל עוד השער פתוח. סמוך לכניסת היום הקדוש, כל אחד ואחד מכריז- לפני חשובי הקהל, לפני ספרי התורה שהוצאו ולפני כל קהל המתפללים עם העבריינים- שהוא רוצה שיהיו "כל נדרי ואסרי...וקנוסי וכנויי"-בטלין ומבוטלין, לא שרירין ולא קיימין".
בתגובה ל: באמת מיוחד מאת: חמדת השקד ללא תוכן
"כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל, בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום"
בתגובה ל: שרשור גמר חתימה טובה מאת: alla_alla
היי נשים יקרות שלי! מה שלומכן? ממש עוד מעט כיפור בפתח , ואני- לראשונה שוקלת להיות בבית הכנסת כן ,תוכלנה להרמן גבות , קשה לי להתקרב להיכל ד' מסיבותי שלי , אך הלוואי שהשנה אצליח:) רציתי לבקש את סליחתכן , מכל אחת ואחת מכן ,אם פגעתי בכוונה לא בכוונה סליחה סליחה סליחה! ואני מוחלת לכולכן אם אי פעם בשוגג פגעתן בי! אוהבת אותכן מאוד ,תודה לכן ,תודה שאני חלק מכן. אוהבת נשיקות לב דבש
בתגובה ל: שרשור גמר חתימה טובה מאת: alla_alla ב"ה נ נח נחמ נחמן מאומן
הרגשתי שבשבילי השיר הזה אומר כל כך הרבה , במיוחד ברגעים אלה.
על נשמות שלי אתה שולט, על דקויות שבי פורט עת במבט אותן תמצא ובלחישה אחת רפה. אם בתנועה שהיא מוצנעת, מילה שנאמרה בלי דעת, חיוך חטוף או מסויים אתה באלה, בכולם.
אני שקעים לכל קמריך אני ימים זורמים אליך אני ציפור אומרת שירה ובלעדיך אין בי מה...
על אכזבות מהן כוחי ניטל וחלומות שלי קשים, אבל כשתדרים עצמו מאוד אותך פיללתי לי בסוד. היו שרפות בי ויותר הפכתי מישהו אחר אני חומק בשתיקה אתה הייה לי מצבה.
אני שקעים לכל קמריך...
אני גשרים לכל מיליך כוכב נופל בלילותך בי יש נתיב כל ישותך אני טובע בדמותך
אוהבת ומחבקת חיבוק דובוני מלא אהבה!לב דבש
בתגובה ל: שרשור גמר חתימה טובה מאת: alla_alla הכל כבר מוכן,הסעודה המפסקת תהיה טעימה,ואני נחה לי קצת מולכן,מול הבית החדש הזה,המפואר שמכיל אותנו באשר אנו... השנה שלי לא היתה קלה,ויתרתי עליה ועל עולם שלם של חיים אחרים שונים שלא עולים בקנה אחד עם החבילה שלי, השנה השתדלתי להיות רגועה למרות ההורמונים שלי שהגיעו כבר לשבוע 34 והבריאה שבי לא התמזגה עם המוות שבתוך ליבי,עזבתי בחופזה ואפילו לא לקחתי עימי צידה.. מבקשת אני סליחה מבורא עולם מאישי מילדיי ומכל מי שקשור בי או אליי אם פגעתי כמובן ללא כוונה כי העצם בלשוני שקופה...
בנות יקרות,גמר חתימה טובה ושנה מצויינת
צבעונית
צבעונית
בתגובה ל: שרשור גמר חתימה טובה מאת: alla_alla גמר חתימה טובה לכולן.
יש לי קושי עם התפילה. קשה לי להתפלל, והשנה אני ארגיש את זה הכי חזק והכי כואב. פשוט קשה לי לשבת בבית הכנסת, להחזיק את הסידור, למלמל את המילים ולעקוב אחרי החזן, אני מרגישה שזה לא זה. גם כי המילים קצת כבדות, ואני מרגישה כאילו מכריחים אותי להודות בחטאים ושזה לא באמת מכל הלב וגם כי אני לא מספיק מרגישה שתהליך התפילה עוזר לי, אני באמת חושבת שאם אסתכל על הטבע, למשל, אקבל מענה גדול יותר לשאלות שיש לי. תגידו לי מה דעתכן, והאם יש לכן עצה איך לנסות בכל זאת להתחבר לתפילה? או לפחות לזו של יום הכיפורים?
תודה,
אהובה.
"כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל, בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום"
בתגובה ל: גמר חתימה טובה+ משבר קטן מאת: פשוט_אני השעות, אבל אם במקרה את כן רואה את הדברים לפני החג הבא עלינו לטובה, לסליחה, קחי את אחד המזמורים של החג, זה שלא אומרים אותו בשום הזדמנות אחרת אלא בימים נוראים, למשל, "אבינו מלכנו", או "ונתנה תוקף" שאצלי תמיד מזיז נים אחד או שנים..., או "כחומר ביד" ונסי לקרוא בין השורות, נסי למצוא את הקשר של המזמור הזה אליך, אל חייך, אל החיים שחיית עד עכשיו, ואל החיים שאת רוצה לחיות מכאן ואילך... מנסיוני, כאשר אני מחברת את התפילה לצד האישי היא הופכת להיות חלק ממני, וביום הכיפורים שאחר כך אני מחפשת אותה, מחכה שיגיע תורה, ומחפשת לה חבר או חברה, מזמור או תפילה נוספת... ושתהיה לך ולכולם גמר חתימה טובה.
בתגובה ל: אני חוששת שהתגובה שלי קצת מאוחרת... בגלל הבדלי מאת: סברה בעולם הגדול אכן ראיתי זאת לפני החג, ואפילו ניסיתי לעשות את זה...לא כל כך הצלחתי ליישם, כי לקחתי את 'אבינו מלכנו', אבל זה רק בסוף התפילה וכך יצא ששאר התפילה עברה לה בנסיון לכוונה, אך לא בכוונה גדולה..למרות שזכור לי רגע אחד, באמצע 18, של כוונה והרגשת התעלות...אולי הרגע הזה היה שווה את כל התפילה.
"כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל, בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום"
בתגובה ל: תודה! מאת: פשוט_אני אז מותר גם להוסיף מילים אישיות בתפילה. יש משמעות רבה בעיני בלהיות חלק מכלל ישראל, בתפילה בציבור באותן מילים עתיקות (מי יותר ומי פחות). אבל בטח בימים כמו יום כיפור יש מספיק זמן גם לקחת מילה או שתים ולהמשיך ממנה הלאה במילים שלך, או פשוט לקחת כמה דקות לשיחה אישית עם הקב"ה.
וחוץ מזה - בעיני להשתדלות יש ערך לא פחות מהתוצאה.
גמר טוב
בתגובה ל: תודה! מאת: פשוט_אני גם אם זה היה לכמה שניות... והבחירה של "אבינו מלכנו" היא בחירה מצויינת... גם אני אוהבת לקרוא אותה שוב ושוב ולקשור אותה לקורה סביבינו
בתגובה ל: שרשור גמר חתימה טובה מאת: alla_alla
(אני נהנית מהקטע הזה של האייקונים. אין ספק)
בתגובה ל: ורגע לפני שמפסיק להיות רלוונטי מאת: נוסעת סמויה גם אני!
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: מאת: alla_alla אני רואה רק אופציה של סימפסונים ומרובעים.
???
בתגובה ל: מאיפה התמונות החמודות האלה? מאת: פרידם אחת האפשרויות התפריט היא אייקונים, לחצי עליה
בעמוד שיפתח יש לינק - עבור לגלריית אייקונים משותפים או משהו כזה. אם תלחצי עליו יפתח לך דף עם רשימות של קבוצות של אייקונים. לחיצה על שם הקבוצה תאפשר לך לראות את האייקונים שבקבוצה. לחיצה על "העתק אלי את סט האייקונים" תעתיק אליך את אותם האייקונים. ואז יהיו לך עוד הרבה אופציות
מועדים לשמחה
בתגובה ל: גשי למקום שכתוב בו שלום פרידם למעלה מאת: אנה ק ללא תוכן
בתגובה ל: ורגע לפני שמפסיק להיות רלוונטי מאת: נוסעת סמויה אייקונים רלוונטים תמיד :)
את מוזמנת לדמיין שימושים לכל עונות השנה.
ואני אשמח אם תוסיפי מעט הסברים פשוטים וקלים לשימוש הגולשת הסבירה, איך ליצור את האיקונים. ואז אולי נוכל לעשות איזה משחק נחמד
בתגובה ל: למה מפסיק להיות רלוונטי? מאת: אור__ הם לא כאלה מדהימים, אבל משמח אותי שאני יכולה לבחור בעצמי מה טוב לי. אני גם פתוחה להצעות.
השיטה פשוטה, ואני לא פרפקציוניסטית בעניין הזה(!) ולכן זה גם לוקח מעט זמן, אבל אני לא יודעת אם השיטה מתאימה לגולשת הסבירה, כי צריך סורק ופוטושופ. אני משרטטת ביד את האייקון המבוקש, ולא, אני ממש לא ציירת, אבל אחרת אין לי איך להתחיל במחשב. אחרי שסרקתי למחשב את הציור ביד, באמצעות כלי העט בפוטושופ אני יוצרת את הצורה הכללית של האייקון (בלי לצאת מהקווים, כן?), ובעזרת הכלים החביבים שיש לתוכנה העוצמתית הזו להציע אני צובעת ומוסיפה אי אלו הצללות ואפקטים כדי להשרות את המרקם והתחושה המתאימים לאייקון. אני מניחה שאפשר לעשות את זה גם בתוכנת ציור פשוטה יותר, אבל את הכלים שלה אני לא מכירה. לוקח לי בין עשר דקות לרבע שעה לאייקון מרגע השרבוט על הדף ועד סוף התהליך.
ובהשראתך, זה הראשון שעשיתי בשיטה הזו. לחיים.
בתגובה ל: תראי, מאת: נוסעת סמויה הייתי צריכה לנחש שמדובר בשליטה בלפחות 2 תוכנות מקצועיות + ועוד איזה עזר טכנולוגי בלתי נגיש ולא לדמיין לי שיטוטים במאגרי התמונות של הרשת + תוכנת קסם להקטנה וכיווץ.
יאללה, בואי נבדוק מה מצב העניינים - אם יש כאן עוד חובבות פוטושופ זה הזמן להרים ראש, צריך לבדוק אם יש עם מי לשחק
בתגובה ל: ~מורטת שערות בייאוש~ מאת: אור__
(תאמיני לי שניסיתי לפתור לבד את החידה)
בתגובה ל: איך הגעת לשתי תוכנות? מאת: נוסעת סמויה (ובכמה זמן מדובר זאת חידה בפני עצמה)
אני תמיד מסתבכת עם דרייברים ללא תקנה....
~הסמקה כבדה~
בתגובה ל: הסורק שלי עדיין באריזה מאת: אור__ http://www.kolobok.us/modules.php?name=Gif&file=index&type=standart יש להם אייקונים מעולים אבל! עוד לא הצלחתי להבין איך אני מכניסה משם לרשימה האישית שלי (יש אפשרות אם שמתם לב לארבע סוגי קישור או קוד... אבל לא הולך לי אתן). אז בנתיים משתמשת במה שיש כאן. אם מישהי מצליחה לפענח איך אני מכניסה אייקונים מ"קולובוק" לרשימה האישית שלי כאן - תבורכי מכל הלב.
קבצים מצורפים:
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: הסורק שלי עדיין באריזה מאת: אור__ אפילו לא ניסית. אולי הדרייבר כבר מותקן לך ובכלל לא תצטרכי להסתבך?
בינתיים שיהיה חג שמח
בתגובה ל: ההסמקה מוצדקת מאת: נוסעת סמויה את מציירת נפלא
בתגובה ל: שרשור גמר חתימה טובה מאת: alla_alla נתקלתי השנה בתחינה יפה שלצערי הרב מופיע לי במחזור רק קטע קטן ממנה: ישתבח שמך, ה' אלוקינו, שהרי אתה המלך על כל העולם כולו! אתה מלא רחמים וחמלה, וקרוב לכל הקוראים אליך באמת... אני מבקשת ממך, אל תאטום אוזניך לתפילה שלי, אלא קבל אותה כפי שקבלת את תפילת אמנו הקדומה חוה...אשר התפללה שתיתן מחשבה בדעתו של אדם לשוב אליה - כי הוא פרש ממנה אחרי שקין הרג את הבל אחיו - ואתה הגדלת את תשוקתו אליה... וקבל נא את תפילתי כמו שקבלת את התפילה של שרה אמנו, אשר התחננה לפני שמך הקדוש שתגן עליה מפני פרעה ואבימלך.
"איין גאר א-שיינע תחינה" (תחינה יפה מאד), מתוך חוברת בת שמונה עמודים שנדפסה בפראג בערך בשנת 1600. בעמוד הראשון מופיעה ההערה הבאה: "תחינה זו נשארה בסוד במשך תקופה ארוכה בתוך קבוצת נשים יראות שמים. הן שמרו אותה לעצמן ולא הרשו לאף אחת להעתיק אותה. עתה במחשבה שניה, הן הביאו אותה לדפוס כדי לזכות בה את הרבים". הקטע כולו מופיע במחזור ממך אליך.
מאת: זוהר דרומי.gif)
כואב מאת: ירושלמיתאחת.gif)
מנצ"לשת מקום לפרוק עול.. אפשר?! יופי! מאת: שיר ללא.gif)
קצת משחררת קיטור.. טוב ופחות טוב.. מאת: שיר ללא
יש מצב שמישהי יכולה לקחתותי טרמפ מי-ם? מאת: alla_alla
מאת: אור__
מאת: alla_alla
לאחרונה נתחברת לשיר הזה מאת: צבעונית
אישור ההודעה
דחיית ההודעה
אישור המשתמש
חסום את המשתמש
העמוד הקודם 
עמוד הבא 
