דתיות גאות

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל: שרשור חלומות שמעלות מהתת מודע את מה שמודחק מאת: נעמומה
את החברה האהובה שלי מופיעה מולי ככה פתאום במפתיע, נכנסת לתוך אותה מעלית שנסעתי בה לאנשהו. ומבחינתי היא הייתה זרה, רחוקה, כמו שאר הדמויות שחולפות מולי ברחוב ביומיום. אבל עדיין הייתה ארשת של מבוכה והפתעה במעלית. והיא שאלה, מה, אחות, אם את באזור למה את לא קופצת לבקר? אז עניתי בחלום, משוחררת מכבלי הנימוס- פשוט אין לי טעם בזה, אין לי כבר צורך..
ואז עוצמה של כעס וזעם טהורים שמשתחררים ממנה, כמו ילדה קטנה שמשתטחת על הרצפה ובועטת בצרחות להחזיר לה את מה ששייך לה. כאילו היא מעולם לא ויתרה על החברות שלנו, כאילו היא מעולם לא נעלמה, התאדתה, לא השאירה לי מקום בחייה. כאילו היא מעולם לא המשיכה הלאה עם חברה/בת חסות ספק בת זוג חדשה. כאילו אנחנו עדיין חברות, כמו שאהבתי אותה.
ואותי מתרככת מול הזעם שלה. מחבקת, מרגיעה, מנסה להסביר ששחררתי וחתכתי רק בגלל שהיא המשיכה הלאה בלעדיי. וכמה כיף וכמה טוב לי שהיא לא.
וזה היה נעים לי. חזרתי למקום המוכר והאהוב. למקום הבטוח והמוגן. לאזור נוחות שאין ממנו יציאה או מוצא.
ואז התעוררתי.
לתוך המציאות שגורמת לי להתפתל באי נוחות כל כמה זמן לפרקים, ושמכריחה אותי לגדול.

אבל הריח שלה, מהחלום, עדיין דבוק בי. היא הייתה כלכך מוחשית, שזה כואב, ומוזר, ומפתיע.

וכמה אני מבלבלת, ומבולבלת, כי מעולם לא הייתי איתה במערכת יחסים, היא באמת הייתה החברה הכי טובה שלי. אז למה אני כל כך רומנטית כלפיה.

בתגובה ל: שרשור חלומות שמעלות מהתת מודע את מה שמודחק מאת: נעמומה
גם אני חולמת לאחרונה המון חלומות.בעיקר חלומות ערטילאיים על אנשים שהיו פעם בחיי והיום כבר נעלמו או שאינם בין החיים. פתאום הם צצים,בזה אחר זה,מלאים באובך מסתורי של חוסר פשר. או אולי זו אני שמזדקנת מיום ליום,מתה לתוך עצמי, מסתגרת בתוך עצמי ומתנתקת מארץ החיים?
כך או אחרת,חלמתי עליה.
על החברה המיתולוגית שרק לפני חצי שנה חתכתי ממנה את הקשר בדרך לא דרך ובניסים מופלאים. אילו לא הייתי עושה זאת עכשיו אולי זה לא היה קורה לעולם ואנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לרגשות מנותקים מהמציאות.
לאחר חצי שנה של נתק נדיר שבו הצלחתי להתעלות על עצמי ולהתנתק ממנה לחלוטין, פתאום שוב אני חולמת אותה.
ובחלומי,אני מוזמנת לחתונה השניה שלה עם בעלה.חתונה שניה? אני תוהה בחלום.מסתבר שביום נישואיה,לפני שמונה שנים,נפלה איזו טעות בכתובה שפסלה את נישואיה עד כה וכעת עליהם להנשא מחדש.ופתאום אני מבינה שהפגם שנפל בנישואיה הוא בגללי ורק בגללי. כעת,מששחחרנו זו את זו היא יכולה להנשא לבעלה על אמת ולהיות איתו בלב שלם מבלי שאיש עוד יחצוץ בינהם.
ואני נכנסת לאולם החתונות, אל השירותים וכבר שומעת מהחלונות את קולות תפילת ערבית שלפני תחילת החופה. אני נכנסת לשירותים ורואה שכל האסלה מלאה דם. אני מבינה בחלום ששלה הוא הדם ושזהו דם מחזור או לידה. אני מתכופפת לאסלה ומנקה את הדם ביסודיות עד ששוב האסלה נקיה לגמרי.נהייתי רעבה פתאום אבל לא היה לי נעים לאכול עם כל האנשים מהעולם הישן שעזבתי, אז לקחתי לי צלחת מרק לתוך תא השירותים. אני אוכלת את המרק,שומעת את קולות התפילה נישאים מעלי,
ואז רואה שילדה קטנה יושבת לידי בתא ומסריטה אותי עם הפלאפון.

תקציר הפרקים הקודמים:
אני לסבית.
לא נמשכת לגברים.
יחד עם זה- אני נשואה באושר.
במיטה יותר קשה, אבל הוא יודע ומאוד מתחשב
ואני אוהבת אותו ועושה כל מאמץ.

היא הגיעה לחיי והתאהבתי בה לגמרי.
היא לא יודעת.
אני לא מתכוונת לעשות שום דבר עם הרגשות האלה.
עצם קיומה פשוט נותן לי טעם לחיים.
כשאני לידה- אני מאושרת.
אני אוהבת כל מה שקשור בה.
את בעלה. את ילדיה. את האדמה שעליה היא דרכה ואת העבודה שלה.
היא מאמנת כושר.
אז רזיתי. המון.
והתחלתי להתאמן אצלה.
ונהייתי ממש טובה בזה.
ואנחנו הולכות לתחרויות.
לרוב עם כל קבוצת המתאמנות.
יצא פעם אחת שהייתי איתה בתחרות לבד.
וזה היה אחד הימים המאושרים בחיי.
סתם. להיות לידה. אני מאושרת.

אז מה חדש?
בקרוב תתקיים תחרות גדולה.
האירוע מתפרס על יותר מיממה.
כלומר הוא כולל שינה.
רק היא ואני רשומטת לתחרות.
הלינה היא קבוצתית, כלומר, לא נהיה לגמרי לבד,
אבל עצם הידיעה שאשן לידה
ואהיה בסביבתה בשעות בהן כח הרצון והריסון שלי הולכים לישון
ממלאת אותי התרגשות ואושר, וגם פחד גדול.
אם יהיה איזשהו סימן ממנה לנכונות- אני לא אצליח לרסן את עצמי.
ואוי כמה אני מצפה לתחרות הזו.
וכמה אני מפחדת.
והביצועים הספורטיביים שלי שם בכלל לא מעניינים אותי.
רק הלילה.
אין לזה פתרון. אני לא מבקשת עצה.
רק לחלוק איתכן.
בבקשה תשתתפו. אל תייעצו. אני שיפוטית מספיק על עצמי.

אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.

להודעה זו יש 35 תגובות. לפתיחת השירשור המלא בעמוד נפרד הקישו כאן

בתגובה ל: למה אין מצעד הסטרייטים? מאת: מישי1
התיקון למי שנמצא בקיציוניות לצד אחד היא לנטות לצד השני.
להט"בים שהיו מושפלים במשך שנים רבות (גם כקבוצה, וגם רבים באופן אישי יודעים לספר על תקופות של דחיה עצמית ובושה) מאמצים את מידת הגאווה כדי ליצר תיקון.
לא במקרה המצעד נולד בעקבות פגיעה בקהילה הגאה.

יש חשיבות עצומה לנראות של להט"בים. כמי שגדלה בעולם שבו לא היו כמעט להט"בים ובטח לא דתיים (כלומר היו, אבל כולם חשבו שהם היחידים בעולם...) אי אפשר להקטין בחשיבות השינוי שעשו בין השאר המצעדים ונכונות של אנשים לצאת באופן פומבי.
זה משמעותי מאד לראות אנשים - שנראים כמוני וכמוך - והם להט"בים ולא מתביישים בכך זה מחזק ומשמעותי.

לא מזדהה עם האופי של המצעד בתל-אביב ועל כן לא משתתפת בו. הוא יותר מסיבת רחוב מאירוע פוליטי, והאופי שלו כדרכם של מסיבות בעולם חילוני - כולל הרבה דברים שאינם מתאימים לי.
אבל אם תבואי למצעד הירושלמי תגלי אירוע בעל אופי אחר לגמרי. תמיד יש את אותם שתקשורת אוהבת לתפוס, אבל אופי האירוע הוא המשך מאבק על זכויות הקהילה ולצערי עוד יש על מה להיאבק.

ביום שבו זה יהיה אותו דבר חברתית להיות להט"ב ולהיות סטרייט, שלא יהיו אמירות מעליבות, בושה ודחיה ושיוויון בפני החוק (נניח סוגית האימוץ) - לא יהיה שום צורך במצעד.

דפדוף בעמודים:

העמוד הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11

עמוד הבא