|
הרבה זמן לא כתבתי כאן...
אני מאמינה שאלוקים נותן לכל אחד את הניסיון שלו, ניסיון שנבחר בשבילו והוא מקבל את הכלים לעמוד בו. מה עושים שמרגישים שכבר אין כח? שהנסיון הזה גדול עלי בכמה מידות אני כל כך מנסה,משתדלת ונלחמת אבל פשוט זה לא מסתדר ההבטחות שאני מבטיחה לעצמי כל כך הרבה לא מצליחה לעמוד בהם. יש לי בעל וילדים שאני כל כך אוהבת! לא רוצה לפגוע, לא רוצה להרוס, לא רוצה להיות כישלון אבל זה כל כך גדול עלי.
איפה הכוחות שאמורים להיות לי? מה אלוקים רוצה ממני אני כבר מתחרפנת כי אין לי שמץ של מושג. באמת שאני משתדלת רוצה חיים שקטים וטובים, בעל, ילדים, משפחה.
למישהי יש עצה מניסיון איך מתמודדים? תודה מראש!!!!!
|
|
בתגובה ל: עזרה מאת: לו הייתי אבל זה מעייף וקשה להיות גיבורה כל הזמן.
אולי להשקיע בעצמך בכיוון אחר?
למצוא זמן (ואני יודעת שזה לא פשוט) לתחביב, ספורט, משהו אחר לנשמה -
לתת ביטוי לכך שגם אם את מבטלת פן מסוים מעצמך בשביל המשפחה, את לא לגמרי מוותרת על עצמך. להעצים את עצמך, לתת לך אויר, כוחות ושמחה.
בהצלחה!
|
|
בתגובה ל: קודם כל את גיבורה! מאת: אנה ק ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: קודם כל את גיבורה! מאת: אנה ק ללא תוכן
|
|
|
ובבוקר כשהתריס הכמעט מוגף מגניב את השמש אל מיטתי ואני משאירה את עיניי עצומות מדמיינת שאת עדיין כאן אני כמעט ויכולה להריח את הימצאותך ו...פוקחת את עיניי לעוד יום שאת לא. כאן.
שוב להתלבש. להתארגן. מנגנון השגרה שיודע להחביא את כל העצב לוקחת את המפתחות עוצמת את עיניי נושמת עמוק את האוויר כן אני אצטרך אותו ו..פוקחת את עיניי לעוד יום שאת לא. כאן.
בדרך איזה זמר שר לי איך נכנסת לחיי במין גורל כזה ומיום שנכנסת – כאילו חיכיתי לך רק את אני פותחת את החלון כדי שהדמעות לא יחנקו לא – אני לא יודעת לבכות רק לעצום אותן חזק ו..פוקחת את עיניי לעוד יום שאת לא. כאן.
עבודה. אנשים מסביב. קצת צוחקת. קצת רצינית. מסיתה את המחשבות מים של עצב גם שלפעמים המים המלוחים צורבים כל פצע שנחקק על בשרי מחתימה את הכרטיס. עוצמת שוב – שעוד יום נגמר ו..פוקחת את עיניי לעוד יום שאת לא. כאן.
דוהרת בכביש. צועקת את הצעקות האילמות של הלב עוד דמיון אחד עולה שלך מסתכלת מחייכת מנשקת ונבלעת בתוכי לתוכי בחיבוק. ועוצמת כדי להרגיש את גופך צמוד לגופי נשימותייך על אוזניי לוחשות אהבה חיבוק של פאזל כזה. ו...פוקחת את עיניי לעוד יום שאת לא. כאן.
ויום אחד אולי כל זה יהיה זכרון אולי כבר אשכח אבל בטוח שהלב השבור שלי יודע על עוד יום שאת לא. כאן.
|
|
בתגובה ל: את לא כאן... מאת: חרדלס הכאב שלך צף בכתיבה הזו מאחלת ימים עם המון חיבוקים...
|
|
בתגובה ל: את לא כאן... מאת: חרדלס הכאב שלך צף בכתיבה הזו מאחלת ימים עם המון חיבוקים...
|
|
בתגובה ל: את לא כאן... מאת: חרדלס כתבת מאוד יפה ומאוד מרגש ונוגע ללב
|
|
בתגובה ל: את לא כאן... מאת: חרדלס ב"ה זכית לאהוב
מקווה שתבואי במהרה עם כישרון הכתיבה שלך לספר לנו על שמחה ואהבה.
|
|
|
|
חברה יקרה ואני מארגנות קבוצה חדשה. חוטרות לקבוצה שקטה/דסקרטית איכותית וקטנה באזור המרכז. נשים מוכרות מהקהילה ובכלל תרמו את הנחיתם למפגש זה. מיועד לכל מי שנמצאת בצומת דרכים. חיה עם קונפליקט או סתם מחפשת תשובות לשאלות. המעוניינות מוזמנות להשאיר הודעה בפרטי
|
|
בתגובה ל: ערב טוב כבר לילה בשעה כזו מאת: Still love באשר למיקום המפגש ייערך באזור המרכז מוזמנות נשים מכל אזור בארץ
|
|
|
בשבת חלמתי שאני עומדת בעזרת גברים מוקפת במתפללים, שמדי פעם פוזלים לכיווני כי אני לא שייכת שם ואני עטופה בטלית והם מתאמצים להבליג אבל כשאני מתחילה לברך בלחש אחד מהם מתפרץ עלי וצועק "עד כאן! לברך את לא יכולה, הרי לא הצטווית להתעטף בטלית!!!" ואני מרימה מעט את הקול כדי שישמע שאני בכלל מברכת באהבה וכוונה "שעשני כרצונו"... וכך התעוררתי. עם חיוך נצחון. ושמחה. על שאני אני.
מוזמנות לשתף חלומות.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: שרשור חלומות שמעלות מהתת מודע את מה שמודחק מאת: נעמומה אין מילים.. הייתי אומרת חלום מקודש אפילו :) :)
אם יהיה לי חלום מעניין, אשתף :)
|
|
בתגובה ל: אח.. מאת: אחות_קטנה לכתוב ספר על אהבת חיי אבל החלום הכי חזק לממש את המציאות ולא לחלום בה הנה קטע מתוכו ושוב פשטתי את בגדי הערב תוך כדי נהיגה בכביש חשוך מטר מהבית בשיטת שלושת הרמזורים באחד את החולצה בשני את החצאית ובשלישי את כיסוי הראש אותו אני הכי לא סובלת. לא הבטתי לצדדים כהרגלי לחפש פנים של דמות מוכרת אשכרה אבדתי עניין בעולם שבו גדלתי לא נותרתי בעירום רק שערי הרטוב התבדר ברוח. נותרתי בגופיה ירוקה ומכנס לבן ובדמיוני נסעתי אליך... כי הרי אין שום אישה בעולם יפה ככל שתהיה שברגע נתון זה תגרום ללב שלי להאיץ דופק כמו שרק את יכולה. שום טיפוס מבדר לא יגרום לי לחייך הערב. שום קול לא יערב לאוזני. ושום sms לא מעוניינת לקבל מלבדך. למדו אותי השנה משהו חדש למשוך בחוטים אני מןשכת חבל חזק כבר תקופה ארוכה .ידי בכושר יותר מרב בנות גילי לא מותשת, ואשאר כאן ככל שתתני עד שמשיכת החבל תוכרע לצד המנצח שלי ושלך עד שכל ערב אוכל לשבת לידך לומר לך אני אוהבת
|
|
בתגובה ל: החלום שלי מאת: Still love אבל זו פנטזיה ולא חלום. התכוונתי שנכתוב פה חלומות שקפצו עלינו בשינה כאלה שלא תיכננו שבזמן שאנו ערות לא היינו חושבות "לנסח" כך את המחשבות אבל בלילה, כשהגוף והתודעה ישנים ורק מתחת לפני השטח, בתת מודע, יש פעילות ערה, אז צפים דברים שנדע לפרש רק כשנתעורר.
הנה לדוגמא החלום הלסבי הראשון שלי בזמנו לא ידעתי לפרש אותו, איך יכולתי?! הייתי צעירה מדי. ולא ידעתי... הוא נחקק בי כי התעוררתי ממנו שטופת אימה. זה היה כשהייתי בגן חובה, או אולי בכיתה א'. חלמתי שאני בבריכה עם שתי החברות הטובות שלי אלו שהיינו יחד "החבורה". פתאום, בדיוק כשהחברה הטובה שחתה לעברי הבחנתי שיש לי פין!!! באופן מבעית (שהחריד את הילדה בת ה6-7 שהייתי) הוא בחר לצוף מעל פני המים כך שכל אחד יכול היה לראות. הבטתי באימה בחברה, וכדי שלא תחשוד מיד שאלתי אותה מה זה הדבר הזה. היא ענתה שזה מצוף. חזרתי אחריה בהקלה שכן. וודאי. זה מצוף. ונחרדתי מהרגע שהיא תגלה שהדבר הזה מחובר אלי.
רק אחרי שנים הבנתי שמה שהשכל לא ידע לומר לי בזמן ערות אמר הלל מודע בשעת השינה.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: זה יפה מאת: נעמומה החלום שלי: לכתוב ספר הקטע המתואר שנכתב קרה באמת במציאות הוא פרק קטן מחיי'
יש החולמים עבר יש החולמים עתיד אני חולמת את מציאות חיי
|
|
בתגובה ל: זה יפה מאת: נעמומה החלום שלי: לכתוב ספר הקטע המתואר שנכתב קרה באמת במציאות הוא פרק קטן מחיי'
יש החולמים עבר יש החולמים עתיד אני חולמת את מציאות חיי
|
|
בתגובה ל: תקראי שוב מאת: Still love לכתוב ספר זה חלום נהדר. אני משערת שכשאת מדברת על חלומך לכתוב ספר, כוונתך היא שזו שאיפה. משהו שאת מקווה שיתממש. זה נהדר. זה לא סוג החלום עליו דיברתי. כשאנו ערים, והחושים שלנו חדים אנו שולטים על המחשבות ומרסנים רצונות שלא מתאימים לדרך החינוך או המוסר עליה גדלנו אנחנו בהחלט יכולים לרקום חלומות ולבקש משאלות. הם תמיד יהיו מותאמים למקום הרציונלי שלנו בעולם. לעומת זאת כשאנחנו ישנים באים חלומות שמשתחררים מכבלי המציאות. שמציירים לנו עולמות אחרים. משוחררים מכבלי המחשבה והמוסכמה. ומגיעים חלומות שלא תוכננו בקפידה. על זה דברתי. תשתחררי.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: שרשור חלומות שמעלות מהתת מודע את מה שמודחק מאת: נעמומה את החברה האהובה שלי מופיעה מולי ככה פתאום במפתיע, נכנסת לתוך אותה מעלית שנסעתי בה לאנשהו. ומבחינתי היא הייתה זרה, רחוקה, כמו שאר הדמויות שחולפות מולי ברחוב ביומיום. אבל עדיין הייתה ארשת של מבוכה והפתעה במעלית. והיא שאלה, מה, אחות, אם את באזור למה את לא קופצת לבקר? אז עניתי בחלום, משוחררת מכבלי הנימוס- פשוט אין לי טעם בזה, אין לי כבר צורך.. ואז עוצמה של כעס וזעם טהורים שמשתחררים ממנה, כמו ילדה קטנה שמשתטחת על הרצפה ובועטת בצרחות להחזיר לה את מה ששייך לה. כאילו היא מעולם לא ויתרה על החברות שלנו, כאילו היא מעולם לא נעלמה, התאדתה, לא השאירה לי מקום בחייה. כאילו היא מעולם לא המשיכה הלאה עם חברה/בת חסות ספק בת זוג חדשה. כאילו אנחנו עדיין חברות, כמו שאהבתי אותה. ואותי מתרככת מול הזעם שלה. מחבקת, מרגיעה, מנסה להסביר ששחררתי וחתכתי רק בגלל שהיא המשיכה הלאה בלעדיי. וכמה כיף וכמה טוב לי שהיא לא. וזה היה נעים לי. חזרתי למקום המוכר והאהוב. למקום הבטוח והמוגן. לאזור נוחות שאין ממנו יציאה או מוצא. ואז התעוררתי. לתוך המציאות שגורמת לי להתפתל באי נוחות כל כמה זמן לפרקים, ושמכריחה אותי לגדול.
אבל הריח שלה, מהחלום, עדיין דבוק בי. היא הייתה כלכך מוחשית, שזה כואב, ומוזר, ומפתיע.
וכמה אני מבלבלת, ומבולבלת, כי מעולם לא הייתי איתה במערכת יחסים, היא באמת הייתה החברה הכי טובה שלי. אז למה אני כל כך רומנטית כלפיה.
|
|
בתגובה ל: אז חלמתי מאת: אחות_קטנה אני חושבת שהרבה פעמים החלומות שלי באים לפתור לי נושא לא פתור. לסגור פינות פתוחות. לחתום את מה שלא החלטתי בזמן הערות. החלום שחך מוזר לי כי הוא עושה את ההיפך. פורם את מה שהיה חתום וגמור והוםך אותו לסוף פתוח. משאיר הרבה שאלות. יש לך תשובות?
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: שרשור חלומות שמעלות מהתת מודע את מה שמודחק מאת: נעמומה כמה וכמה פעמים שאנחנו חוזרות והיא נוגעת בי ושוב המבט המאוהב שלה מופנה אלי והייתי קמה עם הרגשה כזאת מתחת לעור כאילו זה באמת קרה.
מעבר לזה, כל הדיון שהתפתח כאן, הזכיר לי איך כשהחלטתי להתגרש ולצאת מהארון, הציטוט שליווה אותי היה- "... עד חלומי יפתור עצמו..." הידיעה שהקונפליקט בין החלום למציאות הולך לפתור את עצמו, הייתה מדהימה.
|
|
בתגובה ל: חלומות שהיו לי מאת: הכי הרבה שאפשר לערבב עם העירות את חוסר התודעה כשאני מוקפת אנשים ולהפוך את הפתרונות שהנפש יוצרת לנו בתוך עצמנו, במחשבה למשהו שיגיע לידי מעשה מול כולם...
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: שרשור חלומות שמעלות מהתת מודע את מה שמודחק מאת: נעמומה אין לי חלומות לתרום (שלי לרוב שקופים וטריוולים לחלוטין)
הנושא של היחס למצוות בין גברים לנשים מעסיק אותי מאד בימים אלו. במיוחד כאמא לבנות שמנסה לחנך אותן לתורה ומצוות. אבל זה שרשור חלומות לא חפירות...
|
|
בתגובה ל: שרשור חלומות שמעלות מהתת מודע את מה שמודחק מאת: נעמומה גם אני חולמת לאחרונה המון חלומות.בעיקר חלומות ערטילאיים על אנשים שהיו פעם בחיי והיום כבר נעלמו או שאינם בין החיים. פתאום הם צצים,בזה אחר זה,מלאים באובך מסתורי של חוסר פשר. או אולי זו אני שמזדקנת מיום ליום,מתה לתוך עצמי, מסתגרת בתוך עצמי ומתנתקת מארץ החיים? כך או אחרת,חלמתי עליה. על החברה המיתולוגית שרק לפני חצי שנה חתכתי ממנה את הקשר בדרך לא דרך ובניסים מופלאים. אילו לא הייתי עושה זאת עכשיו אולי זה לא היה קורה לעולם ואנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לרגשות מנותקים מהמציאות. לאחר חצי שנה של נתק נדיר שבו הצלחתי להתעלות על עצמי ולהתנתק ממנה לחלוטין, פתאום שוב אני חולמת אותה. ובחלומי,אני מוזמנת לחתונה השניה שלה עם בעלה.חתונה שניה? אני תוהה בחלום.מסתבר שביום נישואיה,לפני שמונה שנים,נפלה איזו טעות בכתובה שפסלה את נישואיה עד כה וכעת עליהם להנשא מחדש.ופתאום אני מבינה שהפגם שנפל בנישואיה הוא בגללי ורק בגללי. כעת,מששחחרנו זו את זו היא יכולה להנשא לבעלה על אמת ולהיות איתו בלב שלם מבלי שאיש עוד יחצוץ בינהם. ואני נכנסת לאולם החתונות, אל השירותים וכבר שומעת מהחלונות את קולות תפילת ערבית שלפני תחילת החופה. אני נכנסת לשירותים ורואה שכל האסלה מלאה דם. אני מבינה בחלום ששלה הוא הדם ושזהו דם מחזור או לידה. אני מתכופפת לאסלה ומנקה את הדם ביסודיות עד ששוב האסלה נקיה לגמרי.נהייתי רעבה פתאום אבל לא היה לי נעים לאכול עם כל האנשים מהעולם הישן שעזבתי, אז לקחתי לי צלחת מרק לתוך תא השירותים. אני אוכלת את המרק,שומעת את קולות התפילה נישאים מעלי, ואז רואה שילדה קטנה יושבת לידי בתא ומסריטה אותי עם הפלאפון.
|
|
בתגובה ל: גם אני מאת: מיואשת מהחיים את יכולה לנסות להסביר לנו (ולעצמך) למה? למה הילדה מסריטה? זה מפריע? זה טוב? מי היא? יש דברים שאולי אני קצת מבינה. להיות חלק ממסיבה שאת לא שייכת וזרה אליה (כמו כשחוגגים חתונה של אקסית מיתולוגית), כך שאת חווה אותה אבל בפינה הדחויה. בשירותים. אני צודקת?
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: שרשור חלומות שמעלות מהתת מודע את מה שמודחק מאת: נעמומה חלמתי שאני מאורסת לאישה, בחורה שאני מכירה משכונת ילדותי. הכרות הכי סתמית בעולם, אך אני מאורסת לה כי זה השידוך שההורים שידכו עבורי. כנראה שיצאתי מהארון וכנראה שזה היה בסדר כל עוד הם אלו שמחליטים עבורי (כנ"ל גם עבורה) עם מי אני הולכת לחיות את חיי לשארית ימיי. אני זוכרת בחלומי אלו רגשות של חשש היו לי אך באותה מידה גם הייתי נרגשת מאוד לקראת הבאות. היה טוב שקיבלו אותי כמו שאני אך חלק גדול מהבחירה נלקחה ממני. בנוסף לכך שהפעם הראשונה שלנו יחד אמורה הייתה להיות רק אחרי שנתחתן ואסרו עלינו להתראות או לדבר אחת עם השנייה לפני כן.
זוכרת שקמתי עם מליון רגשות מעורבים וסימני שאלה, בעיקר מדוע בחלומי אותה בחורה הייתה המיועדת, כאשר אף פעם לא היו לי שום רגשות כלפייה וככול שידוע לי אותה בחורה היא 100% סטרייטית. הייתי שואלת את עצמי איך זה לחיות עם בחורה כאשר שידכו אותנו יחד ולא ניתנה לנו הבחירה?
בקיצור, חלום שהיו מעורבים בו הרבה רגשות ועד היום לא בדיוק הצלחתי ממש לפענח אותו.
|
|
|
|
|
בתגובה ל: וידויים של להט"ב דתיים בפייסבוק מאת: שאלה טובה ללא תוכן
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: וידויים של להט"ב דתיים בפייסבוק מאת: שאלה טובה מתי אעבוד????
תודה :-)
|
|
|
היי :) אז אחרי ים זמן שלא הייתי כאן מחפשת להכיר את האחת. אספר קצת על עצמי: בת 26, גרושה פלוס אחת מאיזור השרון שומרת שבת מחפשת רווקה/גרושה עד ילד אחד שתרצה שלחיות את החיים, פרק ב עם ילדים וים של אושר . אז אם את רוצה גם להכיר אשמח שתשלחי הודעה :))
|
|
בתגובה ל: מחפשת להכיר מאת: מנסה להגיע לאמת מהממתשלי ! עכשו אני קונה לך טבעת ומציעה לך נישואין בחוף שלנו ❤
אני ברויאלטי ,נדבר.
|
|
|
תקציר הפרקים הקודמים: אני לסבית. לא נמשכת לגברים. יחד עם זה- אני נשואה באושר. במיטה יותר קשה, אבל הוא יודע ומאוד מתחשב ואני אוהבת אותו ועושה כל מאמץ.
היא הגיעה לחיי והתאהבתי בה לגמרי. היא לא יודעת. אני לא מתכוונת לעשות שום דבר עם הרגשות האלה. עצם קיומה פשוט נותן לי טעם לחיים. כשאני לידה- אני מאושרת. אני אוהבת כל מה שקשור בה. את בעלה. את ילדיה. את האדמה שעליה היא דרכה ואת העבודה שלה. היא מאמנת כושר. אז רזיתי. המון. והתחלתי להתאמן אצלה. ונהייתי ממש טובה בזה. ואנחנו הולכות לתחרויות. לרוב עם כל קבוצת המתאמנות. יצא פעם אחת שהייתי איתה בתחרות לבד. וזה היה אחד הימים המאושרים בחיי. סתם. להיות לידה. אני מאושרת.
אז מה חדש? בקרוב תתקיים תחרות גדולה. האירוע מתפרס על יותר מיממה. כלומר הוא כולל שינה. רק היא ואני רשומטת לתחרות. הלינה היא קבוצתית, כלומר, לא נהיה לגמרי לבד, אבל עצם הידיעה שאשן לידה ואהיה בסביבתה בשעות בהן כח הרצון והריסון שלי הולכים לישון ממלאת אותי התרגשות ואושר, וגם פחד גדול. אם יהיה איזשהו סימן ממנה לנכונות- אני לא אצליח לרסן את עצמי. ואוי כמה אני מצפה לתחרות הזו. וכמה אני מפחדת. והביצועים הספורטיביים שלי שם בכלל לא מעניינים אותי. רק הלילה. אין לזה פתרון. אני לא מבקשת עצה. רק לחלוק איתכן. בבקשה תשתתפו. אל תייעצו. אני שיפוטית מספיק על עצמי.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
להודעה זו יש 35 תגובות. לפתיחת השירשור המלא בעמוד נפרד הקישו כאן |
|
|
ימות האגו . ימות, ואיתו הזכרונות . הגעגוע מזמן התמסמס בכוסית יין של שכחה וכל המילים היפות שאמרנו אז ,התאדו באויר של מגננה. את הכל אני אקדיש על מזבח האגו. לטובת החזה הנפוח שלי. לטובת זה שתרגישי טוב. לטובת שתינו , בנפרד. ואל תשכחי את המשפט שמוסיף לך אגו ואחלה כריזמה. זה,שמעיף אותך מתמוגגת שהצלחת לכתוב עוד בדיחה גרועה . זה לא על חשבוני ,תביני. כבר לא תביני,כי את עדיין שם. תקועה עמוק בתוך האגו . מחרטטת את עצמך במשחקי קנאה זולים. זה לא בשבילי,תביני. כבר לא תביני,כי את עדיין שם. תקועה עמוק בתוך הקטנוניות של עצמך. אל תתנצלי בכלל,מי ביקש. זה לא בשבילי,תביני. היית ככה עם כולן,מצטדקת . מבינה שכולם נגדך. תתעוררי מזה כי אחרת לא תביני.
|
|
|
לא מבינה ת,קונספט הגאוותי של מצעד הגאווה
שבת של שלום
|
|
בתגובה ל: למה אין מצעד הסטרייטים? מאת: מישי1 דבר זה מתבטא בהמון דברים.. לא ברור לי למה בשביל להשיג זכויות צריך להתפשט ברחובות.
|
|
בתגובה ל: למה אין מצעד הסטרייטים? מאת: מישי1 דבר זה מתבטא בהמון דברים.. לא ברור לי למה בשביל להשיג זכויות צריך להתפשט ברחובות.
|
|
|
בתגובה ל: למה אין מצעד הסטרייטים? מאת: מישי1התיקון למי שנמצא בקיציוניות לצד אחד היא לנטות לצד השני. להט"בים שהיו מושפלים במשך שנים רבות (גם כקבוצה, וגם רבים באופן אישי יודעים לספר על תקופות של דחיה עצמית ובושה) מאמצים את מידת הגאווה כדי ליצר תיקון. לא במקרה המצעד נולד בעקבות פגיעה בקהילה הגאה. יש חשיבות עצומה לנראות של להט"בים. כמי שגדלה בעולם שבו לא היו כמעט להט"בים ובטח לא דתיים (כלומר היו, אבל כולם חשבו שהם היחידים בעולם...) אי אפשר להקטין בחשיבות השינוי שעשו בין השאר המצעדים ונכונות של אנשים לצאת באופן פומבי. זה משמעותי מאד לראות אנשים - שנראים כמוני וכמוך - והם להט"בים ולא מתביישים בכך זה מחזק ומשמעותי. לא מזדהה עם האופי של המצעד בתל-אביב ועל כן לא משתתפת בו. הוא יותר מסיבת רחוב מאירוע פוליטי, והאופי שלו כדרכם של מסיבות בעולם חילוני - כולל הרבה דברים שאינם מתאימים לי. אבל אם תבואי למצעד הירושלמי תגלי אירוע בעל אופי אחר לגמרי. תמיד יש את אותם שתקשורת אוהבת לתפוס, אבל אופי האירוע הוא המשך מאבק על זכויות הקהילה ולצערי עוד יש על מה להיאבק. ביום שבו זה יהיה אותו דבר חברתית להיות להט"ב ולהיות סטרייט, שלא יהיו אמירות מעליבות, בושה ודחיה ושיוויון בפני החוק (נניח סוגית האימוץ) - לא יהיה שום צורך במצעד.
|
|
בתגובה ל: מכירה את הרמב"ם על דרך האמצע? מאת: אנה ק הארוכה והמפורטת :) הסברת יפה .
שתהיה שבתשלום
|
|
|
|
בתגובה ל: כתבה מדהימה מאת: Still love על החשיפה
היה מרגש לקרוא :-)
|
|