בתגובה ל: לאור הזכרונות מאת: דווידו מידי שנה בפברואר יש צעדה לזיכרה שנקראת צעדת הכלניות בבתרונות רוחמה.יופי של מקום,הליכה לא מאד קשה.מקווה שנלך השנה. אני מאד אהבתי אותה וגם את השיר שהזכרת כאן וגם את כלניות ואת השיר"הביתה" אבא שלי זל סיפר לי שבמחנה המעצר בקראולוס היא הגיעה יום אחד לשיר למעפילים ושהיא התחליה לשיר "הביתה" כולם בכו כי מה הם רצו?הביתה
יונה ניצן
שלום לכם ,
אני פונה אליכם בבקשת עזרה . לפני כשנה וחצי אימי חלתה בסרטן ,היא עברה 3 ניתוחים , 7 אשפוזים ,כימותרפיה .ולעשות את הסיפור שלי קצר , נכון לעכשיו אני קונה לאימי המון תרופות שהם מחוץ לסל הבריאות , הסכומים של תרופות פשוט מטורפים - לחודש מגיעים לכמה אלפי שקלים . נכון להיום – אימי לוקחת 43 כדורים ליום + זריקות פעמיים בשבוע כדי להמשיך לחיות ,כדי להמשיך להחזיק מעמד .
אני בת יחידה , אבא שלי נפטר לפני 14 שנה.
בגלל ההוצאות הגדולות על תרופות של אימי, הגענו למצב מאוד קשה , שאפילו אין לנו אוכל בבית . כל האחריות על אימי נופלת אלי. אני נואשת ומבקשת מכם עזרה .
אני פתחתי לאימי קרן לתרומות בארגון "חברים לרפואה" .
אני צריכה להחזיק את אימי בחיים , כמה שניתן ולהילחם עד הסוף . כל שקל ייתן לאימי עוד שעה ועוד יום של חיים . המצב מאוד קשה,ואני נלחמת כל יום מחדש . אני לא יכולה לעמוד בהוצאות המטורפות של תרופות שמחזיקות את אימי בחיים . גם אם יש אפשרות להפיץ את הקישור בין החברים , אולי ללימודים , לעבודה ?
מספיק שיתנו שקל אחד כל אחד , זה ייתן לאימי עוד יום של חיים.
איך אני אומרת , אני צריכה לעמוד ליד הקבר שלה , שהיא תדע שאני עשיתי את כל 100 אחוז שיכולתי בשבילה .
הפחד הכי גדול שלי , שאימי תמות רק בגלל שלא היה לי כסף לקנות לאימי תרופות שהיא צריכה . בבקשה , אל תתנו לאימי למות .
אם יש צורך , אני אשלח לכם מסמכים רפואיים של אימי , לפי בקשתכם .
אם זה ייתן לאימי עוד יום של חיים , אז התברכנו ... השם יברך אותכם ואת כל בני משפחתכם . תודה רבה לכם , מכל הלב . בשמי ובשם אימי
לא מזמן נסעתי עם אימי לאיזה בדיקה, והיא הסתכלה לי לעיניים ואמרה לי : איזבלה , כשאני לא יהיה -
יהיה לך יותר קל " .
איך אני מגיבה לזה ? אני פשוט נואשת מבקשת את עזרתכם.
קבצים מצורפים:
Welcome, החל מה-14/5 ברשת בתי הקולנוע 'לב'.
סרטו היפיפה והמרגש של פיליפ ליורה ("אצלי הכל בסדר") מגולל את סיפורו של בילאל, נער בן 17 מעיראק אשר עוזב את עיר הולדתו. הוא יוצא לבדו למסע באירופה כדי לפגוש שוב את אהבת חייו שהיגרה עם הוריה לאנגליה. בילאל מגיע לצרפת וכל מה שמפריד בינו לבין אהובתו היא תעלת המים במרחק של 32 קילומטרים. הנער, נחוש בדעתו מחליט לצלוח את המרחק הזה ומתחיל להתאמן בשחייה למרחקים בבריכת השחייה המקומית. שם הוא פוגש את המציל סימון (ונסן לנדון) בפניו הוא חושף את תוכניתו. סימון מאמץ את בילאל אל ליבו, לוקח אותו לביתו ומשמש לו תחליף לאב.
מערכת היחסים והמיוחדת והיפיפייה שמתפתחת בין השניים מביאה את כל אחד מהם להסתכל שוב על חייו ולבחון את העתיד באור מעט שונה...
לצפייה בטריילר:
Welcome, החל מה-14/5 ברשת בתי הקולנוע 'לב'.
סרטו היפיפה והמרגש של פיליפ ליורה ("אצלי הכל בסדר") מגולל את סיפורו של בילאל, נער בן 17 מעיראק אשר עוזב את עיר הולדתו. הוא יוצא לבדו למסע באירופה כדי לפגוש שוב את אהבת חייו שהיגרה עם הוריה לאנגליה. בילאל מגיע לצרפת וכל מה שמפריד בינו לבין אהובתו היא תעלת המים במרחק של 32 קילומטרים. הנער, נחוש בדעתו מחליט לצלוח את המרחק הזה ומתחיל להתאמן בשחייה למרחקים בבריכת השחייה המקומית. שם הוא פוגש את המציל סימון (ונסן לנדון) בפניו הוא חושף את תוכניתו. סימון מאמץ את בילאל אל ליבו, לוקח אותו לביתו ומשמש לו תחליף לאב.
מערכת היחסים והמיוחדת והיפיפייה שמתפתחת בין השניים מביאה את כל אחד מהם להסתכל שוב על חייו ולבחון את העתיד באור מעט שונה...
לצפייה בטריילר:
"פרידות", זוכה פרס הסרט הזר הטוב ביותר – אוסקר 2009 הוא סרט אנושי, מרגש מאוד ויוצא דופן. סרט המשרה אווירה קסומה ומפגיש את הדמויות הראשיות עם אנשים ומצבים מאוד מיוחדים מצחיקים ועצובים כאחד. דאיגו הוא נגן צ'לו צעיר ומוכשר החי עם אשתו מיקה בטוקיו. כשהתזמורת בה הוא מנגן מתפרקת, מחליט דאיגו לחזור לעיר הולדתו. בחיפושיו שם אחר מקום עבודה חדש הוא משיב למודעה בעיתון, למה שהוא סבור משרד נסיעות, המציע שכר גבוה ותנאי עבודה טובים. הוא מגיע לראיון העבודה ומגלה להפתעתו שמדובר בתפקיד אחר לגמרי... בעל החברה סאסקי, אדם מיוחד הממעט בדיבור, מקבל אותו לעבודה על סמך טביעת עינו בלבד ולא מסביר לו עדיין בדיוק מהו התפקיד האמור. עד מהירה מגלה דאיגו כי המשרד אליו הוא התקבל עורך את טקסי הפרידה מן החיים, כמקובל בתרבות היפנית. מיקה והאנשים הסובבים אותו נרתעים מהקריירה החדשה שלו – אולם דאיגו, הרבה בזכות הקשר המיוחד שנרקם בינו לבין הבוס שלו, שב לגלות את טעם החיים, את החום הרב, הקירבה והכרת התודה של האנשים עימם הוא נפגש באחד מימהם העצובים ביותר.
לצפייה בטריילר:
|ירידת מחיר הדלק היום היזכירה לי שבשנות ה70 רצו בארץ לחסוך בדלק עשו חוק שכל חיבת לעצור פעם בשבוע כל נהג בחר איזה יום בשבוע יהיה אסור לו לנסוע במכוניתו ,קיבל מדבקה שמצינת את היום וביום זה היה אסור לדתיים לא היה בעיה כי הם סמו פתק עם האות ש'ולא נסעו בשבת
בתגובה ל: |שה עצרה פעם בשבוע מאת: דווידו וביום שהמכונית חנתה ליד הבית. הייתי מלטפת אותה בערגה. ומדמיינת את עצמי טסה בה. לאחר כעשור הרשיון היה לי בכיס. שהתחלתי לנהוג חשתי כמו מלכה. היום אני משתמשת בתחבורה ציבורית. והרשיון מונח במגירה,
בתגובה ל: |שה עצרה פעם בשבוע מאת: דווידו באותה תקופה גרתי בקיבוץ בקיבוץ הישבתנו כל יום רכב אחר אז תמיד היה במה לנסוע
אם תירצו דברי לא אגדה
בתגובה ל: |שה עצרה פעם בשבוע מאת: דווידו ללא תוכן
יונה ניצן
הסרט "כנופיית באדר מיינהוף" מועמד לפרס הסרט הזר בטקס האוסקר 2009. החל מיום חמישי הזה הוא מוקרן בארץ ברשת בתי הקולנוע לב. לצפייה בטריילר לחצו כאן.
כנופיית באדר מיינהוף הייתה ארגון טרור שמאלני רדיקלי שפעל בגרמניה של שנות השבעים. אנחנו הישראלים, הכרנו אותם בתור הילדים של הנאצים אשר תמכו בערבים, וכעת ניתנת לנו ההזדמנות בפעם הראשונה להבין מה בדיוק קרה שם. ביוני 1967 אירעו בגרמניה מהומות סטודנטים אשר במהלכן נורה אדם למוות. ההתנגדות ליד הקשה של המשטרה ולחלק שנטלה גרמניה במלחמת וייטנאם הביאה חבורה של צעירים אידיאליסטים להתלכד לקבוצה בראשה עמדו אנדראס באדר (מוריץ בלייבטראו), גודרון אנסלין (יוהנה ווקאלק) ואורליקה מיינהוף (מרטינה גדק). הם יצאו כנגד האימפריאליזם האמריקאני שזכה לתמיכת ממשלת גרמניה ושאפו ליצירת חברה הומאנית ושוויונית יותר. הכוונות היו תמימות ומנוסחות באופן רהוט ומלא להט של צעירים יפים ולוחמניים, אולם המציאות התגלגלה לכדור שלג של רציחות, טרור ואנרכיזם, והכנופיה שעטה בדרך שלא הייתה ממנה חזרה. האדם היחיד שהצליח להבין את קבוצת הצעירים, היה גם האחראי ללכידתם – ראש המשטרה הפדרלית הגרמנית הורסט הרולד (ברונו גאנץ). הוא הצליח להביא לכליאתם של ראשי הכנופיה ולהעמידם למשפט. אך גם הוא ידע שמדובר רק בקצה הקרחון ושהשפעתו של אותו קומץ צעירים לוחמניים התפשטה בינתיים ברחבי המדינה כולה.
הסרט עוקב אחר מערכת היחסים המורכבת מאוד בין אנדראס, גודרון ואורליקה, במהלך רדיפתם על-ידי שלטונות החוק, ומלווה את ימיהם הסוערים בכלא כאשר הם ממתינים למשפט.
הסרט "כנופיית באדר מיינהוף" מועמד לפרס הסרט הזר בטקס האוסקר 2009. החל מיום חמישי הזה הוא מוקרן בארץ ברשת בתי הקולנוע לב. לצפייה בטריילר לחצו כאן.
כנופיית באדר מיינהוף הייתה ארגון טרור שמאלני רדיקלי שפעל בגרמניה של שנות השבעים. אנחנו הישראלים, הכרנו אותם בתור הילדים של הנאצים אשר תמכו בערבים, וכעת ניתנת לנו ההזדמנות בפעם הראשונה להבין מה בדיוק קרה שם. ביוני 1967 אירעו בגרמניה מהומות סטודנטים אשר במהלכן נורה אדם למוות. ההתנגדות ליד הקשה של המשטרה ולחלק שנטלה גרמניה במלחמת וייטנאם הביאה חבורה של צעירים אידיאליסטים להתלכד לקבוצה בראשה עמדו אנדראס באדר (מוריץ בלייבטראו), גודרון אנסלין (יוהנה ווקאלק) ואורליקה מיינהוף (מרטינה גדק). הם יצאו כנגד האימפריאליזם האמריקאני שזכה לתמיכת ממשלת גרמניה ושאפו ליצירת חברה הומאנית ושוויונית יותר. הכוונות היו תמימות ומנוסחות באופן רהוט ומלא להט של צעירים יפים ולוחמניים, אולם המציאות התגלגלה לכדור שלג של רציחות, טרור ואנרכיזם, והכנופיה שעטה בדרך שלא הייתה ממנה חזרה. האדם היחיד שהצליח להבין את קבוצת הצעירים, היה גם האחראי ללכידתם – ראש המשטרה הפדרלית הגרמנית הורסט הרולד (ברונו גאנץ). הוא הצליח להביא לכליאתם של ראשי הכנופיה ולהעמידם למשפט. אך גם הוא ידע שמדובר רק בקצה הקרחון ושהשפעתו של אותו קומץ צעירים לוחמניים התפשטה בינתיים ברחבי המדינה כולה.
הסרט עוקב אחר מערכת היחסים המורכבת מאוד בין אנדראס, גודרון ואורליקה, במהלך רדיפתם על-ידי שלטונות החוק, ומלווה את ימיהם הסוערים בכלא כאשר הם ממתינים למשפט.
הסרט "כנופיית באדר מיינהוף" מועמד לפרס הסרט הזר בטקס האוסקר 2009. החל מיום חמישי הזה הוא מוקרן בארץ ברשת בתי הקולנוע לב. לצפייה בטריילר לחצו כאן.
כנופיית באדר מיינהוף הייתה ארגון טרור שמאלני רדיקלי שפעל בגרמניה של שנות השבעים. אנחנו הישראלים, הכרנו אותם בתור הילדים של הנאצים אשר תמכו בערבים, וכעת ניתנת לנו ההזדמנות בפעם הראשונה להבין מה בדיוק קרה שם. ביוני 1967 אירעו בגרמניה מהומות סטודנטים אשר במהלכן נורה אדם למוות. ההתנגדות ליד הקשה של המשטרה ולחלק שנטלה גרמניה במלחמת וייטנאם הביאה חבורה של צעירים אידיאליסטים להתלכד לקבוצה בראשה עמדו אנדראס באדר (מוריץ בלייבטראו), גודרון אנסלין (יוהנה ווקאלק) ואורליקה מיינהוף (מרטינה גדק). הם יצאו כנגד האימפריאליזם האמריקאני שזכה לתמיכת ממשלת גרמניה ושאפו ליצירת חברה הומאנית ושוויונית יותר. הכוונות היו תמימות ומנוסחות באופן רהוט ומלא להט של צעירים יפים ולוחמניים, אולם המציאות התגלגלה לכדור שלג של רציחות, טרור ואנרכיזם, והכנופיה שעטה בדרך שלא הייתה ממנה חזרה. האדם היחיד שהצליח להבין את קבוצת הצעירים, היה גם האחראי ללכידתם – ראש המשטרה הפדרלית הגרמנית הורסט הרולד (ברונו גאנץ). הוא הצליח להביא לכליאתם של ראשי הכנופיה ולהעמידם למשפט. אך גם הוא ידע שמדובר רק בקצה הקרחון ושהשפעתו של אותו קומץ צעירים לוחמניים התפשטה בינתיים ברחבי המדינה כולה.
הסרט עוקב אחר מערכת היחסים המורכבת מאוד בין אנדראס, גודרון ואורליקה, במהלך רדיפתם על-ידי שלטונות החוק, ומלווה את ימיהם הסוערים בכלא כאשר הם ממתינים למשפט.
אין לי הרבה זמן בזמן האחרון למחשב ולפורום אך אין זה אומר שאינכם יכולים ליכתוב בילעדי את מישחק ארץ עיר אפשר להמשיך וכל אחד יכול מידי יום יומיים להתחיל באות חדשה וכן אתם מוזמנים ליפתוח שירשורים כירצונכם בתקבע שפורום נחמד זה לא יגבע במהירות דווידו
בתגובה ל: לכל הנוסטלגים מאת: דווידו אני מגיעה לפורום הזה היום לעיתים יותר רחוקות כי גם למחשב מגיעה פחות.
יונה ניצן
בתגובה ל: דווידו,מה שלומך בימים טרופים אילו? מאת: 1356NITSAN עוברים את הזמן בין אזעקה אחת למישניה האמת שקול ההזעקה יותר מפחידים מהבומים עצמם החמס אוהב כנראה את השכונה שבה אני גר כי לפחות 10 גראדים נפלו ברדיוס של 250 מטר מביתי אך אם מילחמה זו תביא באמת לסוף הסבל של אשקלון שדרות וכל עוטף עזה,אני עוד מוכן לסבול זאת עוד תקופה מסוימת
בתגובה ל: אני בסדר ניצן מאת: דווידו מימי מלחמת המפרץ וגם קודם בעצם,מששת הימים וכיפור אני זוכרת את הסירנה המפחידה של האזעקה.באמת שיותר מפחיד מהבומים עצמם מה עוד שבומים חוויתי ק באשדות יעקב טרום ספטמבר השחור ולא היו אזעקות אם אני זוכרת נכון. אין לזה סוף כנראה ויימשך לאורך כל הדורות
יונה ניצן
בתגובה ל: אני בסדר ניצן מאת: דווידו אני רואה שהעדרותי מפה בשל עיסוקיי הביתיים לא היתה ממש חריגה. מה קורה איתך דווידו,עם כולם בין בטווח הקסאמים או ובין עם לא? נקווה לשלוווה ונחזור לעסוק בנוסטלגיה
יונה ניצן
דווידו,חשבת שנעלמתי?לא ממש.אני מגיעה מותשת מהעבודה ודי מהיר מגיעה למחשב(לאחרונה פחות,לאור בקשת המשפחה שלי)אבל כהרגלי בקודש אני פונה לדואר ואז המחשב המתוק נתקע.סוגרת פותחת נכנסת יוצאת.והופ-עברה שעה.הקפה לידי מזמן התקרר והן משהו בבית צריך לעשות? אז זהו ובנתיים שוב חזרה ממדינת ישראל למה שהיא כנראה יודעת לעשות הכי טוב:מלחמות שמתי לב שכאשר אני מציינת נקודות בהיסטוריה הפרטית שלי זה תמיד ביןמלחמה זו לחברתה והזכרון שלי מגיע די רחוק-עד מבצע סיני. אני זוכרת את הלילה שבו איברהים אל עוואל הפגיזה את חיפה. למה שמנו וילון אטום,שמיכהעל החלונות בחדרה לא ברור בימים ההם לא היה פיקוד העורף אלא הג"גא שהיולו פקחים שהיו עוברים רחוב וקוראים לכבות את האור. היום זה נשמע מה זה מצחיק