בתגובה ל: לאור הזכרונות מאת: דווידו מידי שנה בפברואר יש צעדה לזיכרה שנקראת צעדת הכלניות בבתרונות רוחמה.יופי של מקום,הליכה לא מאד קשה.מקווה שנלך השנה. אני מאד אהבתי אותה וגם את השיר שהזכרת כאן וגם את כלניות ואת השיר"הביתה" אבא שלי זל סיפר לי שבמחנה המעצר בקראולוס היא הגיעה יום אחד לשיר למעפילים ושהיא התחליה לשיר "הביתה" כולם בכו כי מה הם רצו?הביתה
בתגובה ל: מירים מקבה מאת: דווידו יש אצלי באוסף התקליטים (לא טעיתי - אני מתכוונת לתקליטים) תקליט של מירים מקבה משנת 1960 בו יש לה כמה "פצצות" כמו השיר "סולירם" למשל. לצערי לא מצאתי ביוטוב. לאומת זאת מצאתי את השיר היפה ב-eSnips אך בביצוע אחר. באוסף שלי יש גם דיסק מלא שירים של מירים מקבה...
פה מקבה בשיר נפלא. שיר הנושא מתוך הסרט "משחקים אסורים"
אני חיה לי מיום ליום מפזרת את ימי ברוח אנשים מתחתנים סביבי גם אני רוצה קצת לנוח אומרים שהאדמה שלנו מסתובבת סביב צירה איפה הציר שלי? להסתובב זה דבר נורא לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה אבל יודעת משהו על העולם הזה (חנוך לוין)
ומצאתי את תיבת הזכרונות הכמוסה שלי שבה אפשר למצוא מכל טוב הארץ.. ממכתבים ישנים בני למעלה משלושה עשורים, ועד לגזירי עיתונות שאין לי מושג למה שמרתי.. ומצאתי באמת גזיר עיתון מצהיב ובו ידיעה על כך שהזמר רומן שרון מצא את מותו בתאונת דרכים בעת שהיה בדרכו להופעה מול חיילים באחד המוצבים, אמנם אין תאריך על הגזיר, אבל אני זוכרת שזה היה ב-73 במלחמת יום הכיפורים. זוכרים את רומן שרון, ששר את 'דינג דונג צילצל פעמון'?
גם בסימפוניה של רעש ניתן לשמוע את הניגון
בתגובה ל: אתמול עשיתי סדר בארון מאת: תמי121 ללא תוכן
יונה ניצן
בתגובה ל: אתמול עשיתי סדר בארון מאת: תמי121 רומן שרון אומנם נהרג בתאונת דרכים בזמן מילחמת יום כיפור
בתגובה ל: איני יודע אידית מאת: דווידו קצת כמו מייק ברנט כזה... השיר שבעצם פירסם אותו היה "בלדה למחפשים" זה שמנהל הפורום דוידו העלה כאן.
שלום גם לך דוידו... מקווה להביא לכאן שירים וסיפורים ... נדהמתי לקרוא פה על מותה של הענקית מיוהנסבורג מרים מקבה ששרה על משחקים אסורים (בין השאר)
אני חיה לי מיום ליום מפזרת את ימי ברוח אנשים מתחתנים סביבי גם אני רוצה קצת לנוח אומרים שהאדמה שלנו מסתובבת סביב צירה איפה הציר שלי? להסתובב זה דבר נורא לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה אבל יודעת משהו על העולם הזה (חנוך לוין)
איני רוצה להיכנס לביכוח ביו תומכי אלביס לקליף אך
כן, קליף ריצ'ארד,עדיין חי ומופיע. למרות שכולכם זוכרים אותו משנות השישים, הוא עדיין מקליט ומופיע את הזמרים בני העשרים לפני חודשיים הוא הוציא סינגל חדש בבריטניה, סינגל אשר בו הוא מודה למעריציו על 50 שנות קריירה, ובו הוא אומר להם "I gave you a lifetime but you gave me the time of my life".
בתגובה ל: וזה הסינגל החדש מאת: דווידו אך כל הכבוד לקליף שמצליח לשרוד כל כך הרבה שנים
אני לא ידעתי שהוא עדיין שר ומופיע
היתה שמוע לפני כ15 שנה שהוא בכלל הפך לכומר
אם תירצו דברי לא אגדה
בתגובה ל: קליף ריצראד --חמישים שנות קריארה מאת: דווידו ללא תוכן
יונה ניצן
כמה מרגש הרגע בו פגש מרקו את אמו. אם אני לא טועה בקורדובה. אני זוכרת שבערב חדש הודיעו בתחילת המהדורה. מרקו פגש סוף סוף את אמו!!!
בתגובה ל: מי זוכר את הסדרה (אנימציה) ''הלב'' מאת: idit111 לפני מיליון שנה בערך היו נוהגים להודיע לילדים לפני שידור הסדרה שלא לדאוג כי מרקו בסוף מוצא את אמא. אבל אין, אין כמו Q מהאיים האבודים! (טוב, אולי סמי וסוסו)
בתגובה ל: ידעתם שמקור הסרט מרקו הוא בסין? מאת: דווידו זוכרת את הילדים של השכנות שלי צוים ובוכים אבל בשבילי זה היה מאוחר מידי השידור הזה. בכלל, לא יפה להגיד, אבל אני גדלתי בלי טלויזיה. ממש בושה להיום. אה?
בתגובה ל: ידעתם שמקור הסרט מרקו הוא בסין? מאת: דווידו הסינית יודעים לעשות הרבה דברים, אבל אנימציה זה לא אחד מהדברים האלה :)
ללמוד לפסיכומטרי זה כמו לערבב חרא בדלי בנזין ולנסות לדלות ממנו את גרגירי התירס..
בתגובה ל: המקור ביפן, לא בסין.. מאת: fuck politics היות ואני לא מבדיל הרבה בין יפנית לסינית אז טעיתי
בתגובה ל: |אתה צודק ו לפורום מאת: דווידו כשבתי בת ה-26 היתה ילדה, נהגנו היא ואני לצפות בסידרה הזאת יחד, היינו ככה מתמקמות לנו על הספה, בידינו חטיף שיהיה כייף, ובאופן קבוע הפרק היה מסתיים לו כשבתי ישנה לה שנת ישרים ורק אני יושבת, דומעת, ומכרסמת חטיף, ככה זה היה יום יום.
גם בסימפוניה של רעש ניתן לשמוע את הניגון
בתגובה ל: לא בקורדובה... בטוקומאן!!!! מאת: fuck politics הסדרה סחטה המון דמעות. כולם הזדהו עם מרקו. וציפו שיפגוש את האמא שלו. משום מה הנחתי שנפגשו בקורדובה.
בתגובה ל: מי זוכר את הסדרה (אנימציה) ''הלב'' מאת: idit111 את ספרו של אדמונדו דאמיצ'יס"הלב, קיבלנו לבת/בר מיצווה כל אחד מאיתנו.זה היה אז ספר נפלא .ספר שהיו בו באמת ערכים.מרקו זה רק אחד הסיפורים. ספר נוסף שאהבתי:מגילת סן מיקלה של אקסל מונטה שלחו לי פעם תמונות של המקום הנפלא הזה סביר להניח שזה שמור אם לא מחקתי כדי לעצור את התקיעות של המחשב
יונה ניצן
בתגובה ל: הסדרה היא תימצות של הספר המקורי מאת: 1356NITSAN ובהגיעי למקומות המוזכרים בלב תמיד ניזכרתי במרקו ונהנתי לעקוב אחרי מסעו בארץ מקסימה זו
אם תירצו דברי לא אגדה
בתגובה ל: לפני כחמש שנים הייתי בטיול בארגנטינה מאת: carabambuli אבל עיקר הספר הוא איטליה של סוף המאה ה19.תקופת גריבלדי אני חושבת.מה שקוראים ה"ריסוג'ימנטו" שאיטליה בעצם התאחדה למדינה
יונה ניצן
בתגובה ל: לפני כחמש שנים הייתי בטיול בארגנטינה מאת: carabambuli בני הגדול נמצא כיום בטיול בדרום אמריקה ואותם דברים שאתה אומר ,קרבמבולי אומר גם הוא בהיותו בקורדובה נזכר במרקו בהיותו בטוקומן נזכר במרקו כך גם בבואנוס אירס ובכלל בכל טיולו בארגנטינה
פגשתי בדרכי לספרייה העירונית חברת ילדות.... במבט ראשון לא זיהיתי אותה... היא זיהתה אותי ופנתה אלי בהיסוס גדול.. מה אומר לכם...ברגע שהצלחתי למקם את הדמות, נפלו ממני ככה ברגע 40 שנה, מספר ק''ג עודפים נשרו להם, כל הקמטים נעלמו..והייתי לרגע הילדה בת ה-10 אחוזת התזזית, משחקת קלאס, תופסת, מחבואים... הילדה שהראש שלה חף מבעיות עולם, ממלחמות, פוליטיקה בצורת, פגעי טבע וכאלה, הייתי פשוט קלה כנוצה. כמה טוב היה אילו יכולתי למשוך את הרגע עוד קצת....נכון?
גם בסימפוניה של רעש ניתן לשמוע את הניגון
בתגובה ל: אני רוצה לשתף אתכם במשהו נחמד שקרה לי אתמול מאת: תמי121 בשביל לימשוך את הרגעים האלה בשביל להזכר בילדותנו בשביל להוריד מאיתנוכמה קמטים בשנים הקמתי את הפורום הזה לא פורום פוליטי לא על אקטואליה רק זכרונות ,זכרונות ורק זכרונות
בתגובה ל: תמי יקירתי מאת: דווידו כרגע עברתי מהפורום האחר, וקצת היכה בי המצב בדרום,ובאמת אני לא יכולה שלא להיזכר איך בילדותי, היה לי פחד נוראי ממלחמות, תמיד פחדתי וקפצתי מרעש שהזכיר קול של אזעקה מייללת, ולא שמשהו איים על חיי באופן ישיר, זה החיילים שלנו שנמצאו בחזית, מהדאגה להם והחרדה לשלומם ככה פחדתי... ואתה יודע מה? אנחנו תמיד ידענו שיש מי שיגן עלינו...אני מעולם לא ראיתי מטוס אוייב בשמי הארץ, אף פעם לא חששתי שמשהו יתפוצץ עלי, היה לנו הביטחון הזה, נכון? עכשיו, כשאני משווה...אני מאד מתגעגעת לשקט של אז..כי אפילו בשעת במלחמה...היה השקט והביטחון הזה...
גם בסימפוניה של רעש ניתן לשמוע את הניגון
בתגובה ל: אתה יודע דווידו מאת: תמי121 היה זה היום הראשון של מילחמת ששת הימים הגבול אם מצרים היה 12 קילומטר מביתי באשקלון המילחמה החלה לצלילי הזעקה שהירעידה את כל האזור
מטוסים רבים טסים בשמים בקול ישראל לא מודיעים שום דבר על התקדמות צהל ביום הראשון כל השמים אדומים רדיו קול קהיר בעיברית מודיע ש"כוחותנו מתקדמים בכל החזיתיות" ואנו לא ידענו כלום ופחדנו
רק למחרת נודע לנו שישראל כבר הישמידה את כל חיל האויר המיצרי ושרוב סיני כבר בידנו
בתגובה ל: אני כן פחדתי תמי מאת: דווידו נכון שפחדנו, בטח פחדנו, אבל תשמע, במלחמת ששת הימים הייתי בת 9, ואני פחדתי ממה שאמרו לי לפחד, מבין? אני פחדתי כי החיילים שלנו נלחמו בגבולות, 'בקוים' היינו אומרים, פחדתי על החיים שלהם, שאולי הם נפצעים, פחדתי שהם לא יכולים לישון, אבל מעולם לא היתה בי חרדה שמא אראה ערבי והוא יעשה לי משהו רע, אתה מבין? היום אני יכולה להסתובב בדיזינגוף ולהתפוצץ יחד עם מחבל מתאבד, היום אני חוששת לי, לבני משפחתי, לאזרחי המדינה. אתה קולט איפה היינו אז? וזאת לא תמימות, זה ביטחון במערכת ההגנה שלנו, זה חמלה..זה הרבה דברים שאין לנו היום.. במלחמת יום הכיפורים היינו בסכנה קיומית, ולא אמרו לנו, הראש עבד, הרגש עבד, הכל עבד, כל המנגנון הזה של בני ישראל ערבים זה לזה עבד בפול גז...לזה מתגעגע כל נים ונים בנשמתי.
גם בסימפוניה של רעש ניתן לשמוע את הניגון
בתגובה ל: אני כן פחדתי תמי מאת: דווידו אוי ויי ואני ישר נזכרתי בכיפור.זו הטראומה שלי.פתאום האזעקה הזו.דודתי מארה"ב התארחה אצלנו והיתה בבית הכנסת ובתום האזעקה אמא לי שלחה אותי לבית הכנסת להראות מה איתה והיא היתה היסטרית לחולוטין.אני בערב עוד חזרתי לחיפה כי עבדתי שם בסוכנות היהודית. בקושי היו אוטובוסים והכל היה חשוך.הלכתי,למי שמכיר,ברגל עם המזוודה מבית הקרנות עד רח' עקיבא
יונה ניצן
בתגובה ל: אתה יודע דווידו מאת: תמי121 ללא תוכן
יונה ניצן
בתגובה ל: אני רוצה לשתף אתכם במשהו נחמד שקרה לי אתמול מאת: תמי121 ללא תוכן
יונה ניצן
בתגובה ל: כמה שאני מזדהה איתך מאת: 1356NITSAN ללא תוכן
בתגובה ל: אני מזדהה עמכם בנות. גם אני עדיין רועדת שיש אזעקה מאת: idit111 אני הייתי לבד עם שני ילדים קטנים בבית. השכנים כולם רצו למקלט הציבורי. ואני לא תאמינו עם מטאטא ביד מחפשת את הג'וק שמצא דרכו מתחת למיטה. הפחד מהג'וק היה גדול מהפחד של האזעקה.
בתגובה ל: אני מזדהה עמכם בנות. גם אני עדיין רועדת שיש אזעקה מאת: idit111 ללא תוכן
יונה ניצן
בתגובה ל: ואני מגדילה לעשות:גם סירנה מקפיצה אותי לעיתים מאת: 1356NITSAN זוכרת שהיה חשוך שם בלילה והיינו ככה מגששים באפלה וכל הזמן נופלים על אנשים ישנים...היו גם חוויות בתוך כל המלחמה הזאת...
גם בסימפוניה של רעש ניתן לשמוע את הניגון
בתגובה ל: אידית, את זוכרת שבששת הימים ישנת איתנו במקלט? מאת: תמי121 אני גדלתי בחדרה בבית דו משםפחתי.אבא של חפר שוחה ובה היינו יענו צריכים להתחבא אם...כי לא היו מקלטיןם האזעקה הראשונה היתה שהיינו בבית הספר והלכנו למקלט.לא זוכרת אחרי זה אזעקות בחדרה. מה שכן,אנותלמידי י"א לא למדנו ועזרנו בטיפול בפצועים בית החולים"הלל יפה,.אותי שיבצו לבנק הדם ולא היה הרבה מה לשות שם אז יצאתי הרבה החוצה ולצערי נכחתי שהביאו את המדריך שהיה לנו בצופים,שהיה חבר מגל.כלומר הוא כבר היהכנראה ללארוח חיים אבל אני לא ממש כנראה הבנתי.זה דבר שאני לא שוכחת.הוא היה מדריך שהיה לנו קשה להתרגל אליו כי כל הזמן הטיף ולא היה כזה מין חבר'מן כמו הקודמים אלא יותר איש ספר ואיש של כל מיני שאלות ותהיות.כמובן שכאשר נדע לי בבירור שהוא מת היה קשה יותר כי היו רגשות אשם היום אני מבינה כמובן טוב יותר את תחושותי מאז כי הנושא של עיבוד אבל הוא חלק די מכריע בחלק היותר טיפולי של עבודתי
יונה ניצן
בתגובה ל: אידית, את זוכרת שבששת הימים ישנת איתנו במקלט? מאת: תמי121 זה לא היה מקלט. זו היתה מערה! המקלטים של היום נראים כמו דיסקוטק לעומת המקלטים של אז. אני זוכרת גם שאמבולנס של מ,ד,א עמד בכביש ואנשים תרמו דם. החלטתי שגם אני הולכת לתרום את חלקי.אבל סירבו לקחת ממני דם. אמרו לי שאני נראית במצב של תת משקל.האמת ירדתי במשקל בשבוע של המלחמה. אבל לא תת משקל.ומאד נעלבתי.
בתגובה ל: בודאי שאני זוכרת תמי. מאת: idit111 ללא תוכן
גם בסימפוניה של רעש ניתן לשמוע את הניגון
ללא תוכן
בתגובה ל: שבוע נפלא לדווידו ולכל הנוסטלגים||סמי מאת: idit111 ללא תוכן
זאת מין בובה כזאת מגרב מלאה בחול שיש בתוכה זרעים, ומשקים אותה ונותנים לה לשתות וצומח לה שערות(דשא) אם כן ספרו ,האם הדשא צמח ,כמה השקעתם מזמנכם למענה וכל החויות בגידולה
בתגובה ל: את ראש דשא אתם זוכרים? מאת: דווידו ללא תוכן
יונה ניצן
בתגובה ל: זה נראה לי כבר מילדות מאוחרת משלי מאת: 1356NITSAN לא יודע למה ,תמיד היינו משקים ושוב משקים ,אך אף פעם השער לא גדל כמו שצריך
אם תירצו דברי לא אגדה
בתגובה ל: הראשי דשא שלי תמיד היו בעלי קרחת מאת: carabambuli ללא תוכן
יונה ניצן
באמצע שנות השישים, ביום שני ב21:00 (וכנראה אחר כך היה זה יום חמישי), לא היה זע איש ממקומו בבית והרחובות היו שוממים, כולם יושבים היו ומאזינים ל"פול טמפל" הבלש/סופר (בגילומו המדהים של בצלאל לוי ז"ל) ולאשתו סטיב (בגילומה התמים של נילי קינן ז"ל) המנסים לפענח מי כאן נרצח/נעלם/משקר/אשם. (מחק את המיותר)
מי לא זוכר את "נאווה בבית " מיתוך מישפחת שמחון,עם שמוליק רודנסקי הגדול ניורה שיין (אשתו במציאות), עודד קוטלר, ודפנה דן.
בתגובה ל: קהל יש ,לוליטה מאת: דווידו האמת היא שאני בכלל לא מאזינה לרדיו למעט בשבת בבוקר. אז נותנים שידורים חוזרים של כל המצחיקים של שנות ה-60-70-80. חדשים אין כמעט. אני מניחה שהיום הכל בטלויזיה.
בתגובה ל: לא יודעת. מאת: lolita אך תמיד זה הגששים ריבקה מיכאלי ויוסי בנאי שיקה אופיר גדי אגיל תיקי דיין
ועוד רבים מבדרני העבר
ובאמת נישאלת השאלה : היום לא כותבים כבר מערכונים כאלה ?
נכון הדברים עברו לטלוויזיה ,אך גם שם לא משודרים דברים שיזכרו למשך שנים כמו המערכנים של בדרני העבר שהיזכרתי
בתגובה ל: גם אני שומע את כל המערכונים בשבת בבוקר מאת: דווידו לפעמים אותי לא מצחיק בכלל. לפעמים זה נשמע לי טיפשי. ובאמת אני חושבת שלא כותבים היום מערכונים כאלה. זו תקופה כזו וזה יעבור.
בתגובה ל: מה שמצחיק את הצעירים של היום מאת: lolita לפי צו השעה, למשל מערכונים רבים נכתבו בהשפעת ההווי הצבאי, מילואים וחוויות כאלה, היום..בעידן של היום זה כבר לא מצחיק את הדור העכשווי, כשאני רואה למשל את 'גבעת חלפון'..בנותיי לא מבינות למה אני נקרעת מצחוק, מקסימום זה ממלט מהן חיוכון קטן. האמת שזה באמת מצער אותי, אבל גם הגיוני בעיני כי גם אותי לא מצחיקים מאד המערכונים של היום, וגם אני סתם יושבת מחוייכת למראה שני ליצים שמקשקשים להם סתם ומנסים להצחיק. מכל מקום, אני חושבת שהיום משקיעים פחות טקסט במערכונים, ואנחנו הבוגרים יותר אוהבי טקסטים, גדלנו על טקסטים.
גם בסימפוניה של רעש ניתן לשמוע את הניגון
בתגובה ל: גם אני שומע את כל המערכונים בשבת בבוקר מאת: דווידו ויושבים וצוחקים בייחוד מהגששים.
יונה ניצן
בתגובה ל: זוכרים את תסכיתי הרדיו? מאת: דווידו הייתי כבר במיטה עם הטרנזיסטור ומאזינה לו עוד מושג שנעלם:טרנזיסטור. היום זה Mפ שממםפי,כל מיני
יונה ניצן
היום שאובמה ניבחר לנשיא ארצות הברית נזכרתי בכמה "כמעט"מפגשים עם נשיאים אמריקאים
ינואר 1959,אני נופש בעיר קיט ארגנטינאית זמן שהנשיא איזנהאור גיבור מילחמת העולם בא לבקר בארץ הולדתי נודע שנשיא זה צריך לעבור בירחובות העיר אני על כתפי עבי עומד יחד עם רבים אחרים עם דגל אמריקאי ,שלפתע מגיע נשיא ארגנטינה והנשיא איזנאור במכונית פתוחה ומנופף בידיו לכל עבר גבהה מאוד היה הנשיא כך שאיש לא היתירו חוויה זו לא אשכח כל חיי
שנים עברו ואני נמצא בקיבוץ קרוב לצומת נחשון זמן שהנשיא ניקסון מבקר בארץ בדרכו לירושלים היה צריך לעבור דרך צומת זו ,גם פה כמו בילדותי עמדתי בשולי הכביש ,אומנם נותן את הלבשיא עבר אך במכונית סגורה וכלל לא ראיתיו
בעת טיולי בארצות הברית כמו רבים אחרים ערכתי סיור בבית הלבן קיוויתי שהנשיא יצוץ מאיפה שהו אך .... נאדה
בתגובה ל: נשיאי ארצות הברית ואני מאת: דווידו זוכרים את הגברת מצומת נחשון?אמרו שהיא הפלא השמיני
יונה ניצן
בתגובה ל: הזכרת פה את צומת נחשון אז..... מאת: 1356NITSAN ללא תוכן
גם בסימפוניה של רעש ניתן לשמוע את הניגון
בתגובה ל: על מי את מדברת? נשמע מוכר... מאת: תמי121 ולכן עצרו שם המון חיילים. גברת שהצטיינה בציצי ענק שחבל על הזמן
יונה ניצן
בתגובה ל: על הגברת שמכרה שם בקיוסק מאת: 1356NITSAN נדמה לי שקראו לה ורדה? לא בטוח..את הציצי הענק אני זוכרת...(בעלי יגיד שהוא זוכר יותר חחח) , וואו, זאת נוסטלגיה לשמה, אני שירתתי בבסיס ח''א בסביבה, וכך, כמו שאמרת, היינו עוצרים בקיוסק לחטוף משהו.
גם בסימפוניה של רעש ניתן לשמוע את הניגון
בתגובה ל: אה..כן, כן.. מאת: תמי121 חברה שלי התחתנה עם בחור מנחשון אז ראינו אותה בחתונה.הדדיים כבר לא מה שהיו עקב כוח המשיכה של כדור הארץ
יונה ניצן
בתגובה ל: על מי את מדברת? נשמע מוכר... מאת: תמי121 בסוף השרות הצבאי שלי הייתי בקיבוץ מישמר דוד בשלת מאוחר קיבוץ זה נמצא כ4 קילומטר מתחנת הדלק של צומת נחשון העיתנים היומיים של הקיבוץ היו מגיעים לשם ותמיד היה ריב מי ילך להביא אותם וזאת למה ? ביגלל המוכרת
אישה גדולת מימדים עם חזה שמגיע לה כמעט עד הריצפה,אישה זאת היתה לה יתנהגות מאוד מיוחדת,היתה חוטפת את הכסף מידי אנשים כמו קוף ועוד דברים מיוחדים ומשונים בהתנהגותה אישה זאת משכה המון קליאנטים למקום
הסיפור הוא שהיא הכריחה את בעל הפונדק להתחתן איתה כי אחרת היא תעזוב את המקום ואכן התחתנו
בתגובה ל: נכון.והם עד היום בנחשון מאת: 1356NITSAN במציאות קראו לה ורדה אבל כולם קראו לה חצי שעה. למה חצי שעה לפני שראו אותה ראו את הציצים שלה מגיעים. אני בטוחה שבעל הפונדק נהנה מסקס טוב ומאתגר עם מישהי שהיתה מושא כחלומותיהם הכמוסים של הרבה גברים באותו זמן.
בתגובה ל: הכינוי שלה היה "חצי שעה" מאת: lolita לגברים,שיהיו בריאים,יש פנטזיות.לא אומר שהיא היתה או עדיין נמרה
יונה ניצן
בתגובה ל: זה לא אומר כלום מאת: 1356NITSAN לפי החישוב שלי היא צריכה להיות היום מעל לגיל שישים
בתגובה ל: מה זה בידיוק קיגל? מאת: דווידו ומה שאני כאן אכתוב זה נגיד פראפרזה על מתכון מהאינטרנט שהכל היה בו חוץ מאטריות.הם גם הוסיפו שם 6 ביצים וקמח מצות.לא נגזים. אז מבשלים בסיר אטריות שטוחות.ממסננים ושמים בקערה.מוסיפים2 ביצים,קמח מנופה,צימוקים,מלח פלפל מערבבים יחד. זורים קינמון על ראש הקיגל הגולמי עדיין מכניסים לתנור בחוםבינוי גבוה עד שמשחים
קליף ריצראד --חמישים שנות קריארה מאת: דווידו
לפורום מאת: דווידו
שבוע נפלא לדווידו ולכל הנוסטלגים||סמי מאת: idit111
אישור ההודעה
דחיית ההודעה
אישור המשתמש
חסום את המשתמש
העמוד הקודם 
עמוד הבא 
