אמפטיה מבני-דודינו - משהו ממשולש-הצרכים של מאסלו ?! - פורסם 5.1.09 התקשורת הישראלית פשוט מזוכיסטית. הנה ההסבר. 6/1/2009

תמונה 1 : יום שני שעבר, דן מרגלית מתפרץ בשידור חי על הגניקולוג מנצרת, מתריס כנגדו שמעולם לא שמע אותו מגנה ולו במעט ירי טילים על אוכלוסיה אזרחית בישראל - ומקבל התחרפנות און-ליין של 'ההוא', סצינה מבזה במיוחד לאדם שלידיעתכם עדיין מכהן כח"כ בישראל ורצון עז של הצופים לגשת לנוחיות לכמה דקות...

תמונה 2 : יום שלישי שעבר, שעות הצהרים, טיל גראד ראשון נוחת בסביבת העיר רהט. השדר ברדיו דרום מנסה לסחוט מילים מעודדות, מעט אמפטיה, שותפות גורל, משהו ! מראש העירייה הרלוונטי, אך הוא, שומו-שמיים, מעדיף לבקר במילים חריפות את פעילות ישראל ברצועה ולא מותיר מקום לפרשנות נוספת - הוא, ראש עיריית רהט, שהרגע קיבלה פגז לפרצוף, עם הפלסטינים.

תמונה 3 : היום, סביבות השעה 19:30, הסופר והעיתונאי סייד קשוע מתארח אצל עודד בן עמי בערוץ 2. בן עמי, אדם ומראיין הרבה יותר שקול ומנוסה מקצר-הרוח ההוא מרדיו דרום, משוחח עם קשוע על טור סרקסטי במיוחד שפירסם בשישי האחרון במוסף "הארץ" ("תיכנסו בהם, בבני הזונות, ותכניסו להם עופרת יצוקה בטונות !"). אלא מה ? שקול, מנוסה ונעים הליכות, אך תוצאת 'השיחה' זהה לחלוטין : קשוע, כולו התרגשות, מתנשף, כמעט פורץ בבכי בניסיונו לתאר את אומללותם של בני עמו ברצועה, ישראל היא האשמה הבלעדית בהתהוות המשבר הנוכחי, החמאס מילא את חלקו, בלה-בלה-בלה. עוד מקרה קלאסי לניתוח בחוג 'מדעי ההתנהגות' באוניברסיטת בן-גוריון והפעם - "דוגמאות בנות-קיימא לפער האפשרי בין אינטלקטואליות לאינטליגנציה"...

 וכל זה מוביל אותי לשאלה : לאיזו מטרה בעצם משתדלת התקשורת בישראל להביא לידיעת הציבור, בלופ אינסופי 'שתאכלסתו' ידועה מראש, את דעתם של שכנינו עלינו ו'על המצב' ומשתדלת לבחון, בד"כ בשידור חי, את מיקומם על "ציר הסולידאריות" הדמיוני, שקצהו האחד הוא הפלסטינים וקצהו האחר הוא אנחנו ? איזה אינטרס ציבורי(?)/פוליטי(?) העניין הזה אמור לשרת ומי אמור להשתכנע מזה - אם בכלל ?!

אילו, למשל, היינו מדינה טוטליטארית, הייתי אומר שהראיונות הללו בתקשורת מכוונים על-ידי הממשל, שלו יש ודאי אינטרס להציג לנו את ערביי ישראל כמיקשה אחת של סוכנים-כפולים, גיס חמישי אם תרצו, שרק מוכיח לנו בכל הזדמנות, אפילו 'במקרים גבוליים', שאין סיכוי לקבל ממנו גרם של מחשבה הגיונית; אנחנו האשמים והפלסטינים הם הקורבנות. ביטא זאת 'היטב' אדון טיבי בתכנית הבוקר של רזי ברקאי, שכבר צוטטה כאן בשבוע שעבר : "על ערבי שנפגע אני כואב יותר"...

 אלא שלי נראה, יליד-הארץ ולמוד-סבל כזכור, שאנחנו פשוט מזוכיסטים : אנחנו יודעים מה הם ישיבו, אבל לא יכולים להתאפק ומוכרחים לשמר את האופציה לקבל את בעיטת הקונג-פו לשיניים קבל-עם ואומה ובשידור חי... אח"כ עוד מנחמים את עצמנו ש"אנחנו שונים"...