"כוכב-כוכב", אבל כדאי להיזהר - פורסם 13.1.09 על "הבן המועדף", עמית סגל, וכמה פרטים מקורות חייו שכדאי לדעת... 14/1/2009

עמית סגל הוא מטאור אמיתי בשמי התקשורת הישראלית. בגילו הצעיר (28, יום הולדת 29 - רק באפריל), הוא גורר אחריו שובל זוהר של גילויים מרעישים (פרשת רוחמה אברהם ואגרסקו, פרשת יחיאל חזן וההצבעות הכפולות, חשיפת מילותיו האחרונות של אודי גולדווסר ברשת הקשר הצהלי"ת טרם חטיפתו ועוד ועוד), מושא לקנאתם של עיתונאים עם פז"מ כפול ומשולש משלו, ושרשרת ארוכה לא פחות של פרסים ותארים, רובם בנוסח "המצליחן הצעיר ביותר"...

דרכו של סגל עד כה, נדמה שהייתה סלולה למשעי ורשומה בטאבו - מעבודתו ככתב נוער צעיר, עבור באיתורו לגל"צ, שירותו בתחנה בתקופת הסדיר ואח"כ כפרי-לאנס וכלה בכניסתו החלקה לערוץ 2. עד הגעתו, דרך-אגב, משרת 'כתבנו בכנסת' היוותה במשך שנים, בדימוי לפחות, קרש קפיצה למשרות 'נחשבות' יותר, משהו מעט אירעי ואיזוטרי, על הקו הדק שבין 'ספקית מידע טריוויאלי' למדור 'הדאחקה היומית' בעיתוני גימלאים...

 ואם להודות על האמת : רוב הזמן אני 'מחזיק' מסגל - הוא עושה תמיד רושם של כתב רציני ביותר, מעמיק, אחד 'שתופר' כתבה, שמגבה היטב את מקורותיו ושלא חושש מעימות בשידור מול 'אישיות שנחשפה באדיבותו'.

כך היה, למשל, עם יחיאל חזן, שבא להעלות-גירא לפני כמה שבועות אצל עודד בן עמי, עקב הגילויים החדשים בפרשה, אלה שנגעו למעורבתו של שר האוצר רוני בראון. אז חזן איבד במהרה את שלוותו והשמיץ חופשי את סגל (מזל, כנראה, שחזן ישב באולפן מרוחק ולא באולפן התכנית), אבל זה האחרון נותר רגוע ושליו. הוא כנראה הבין, שכל מילה נוספת שמוציא חזן מפיו, גורמת לעוד ועוד צופים לומר לעצמם - "וואלה ! מזל שחשף אותו, הסגל הזה !"...

אלא שלאחרונה, נראה לי שסגל חורג לא מעט ממשרתו-שליחותו כעיתונאי, שאמון -למיטב הבנתי- על הבאת החומר לשיפוט הציבור, וגולש לנתיב הממוקש של פרשן-עצמי לידיעות אותן הוא מספק. הוא כנראה כבר לא סומך על כושר השיפוט שלנו, אז הוא גם אומר לנו איך לחשוב. אפשרות נוספת : הוא 'כזה גדול' עכשיו, שאין לו בעיה לקחת סיכונים; מי אמר שכולם צריכים לחבב את כולם ?!

אתמול למשל, מיד אחרי שדווח על פסילתן של שתי רשימות ערביות לכנסת ע"י ועדת הבחירות המרכזית, אירוע בעייתי ובעל השלכה ממשית על מרקם היחסים ערבים-יהודים בארץ הזו, הגיע סגל (שוב) לאולפן של עודד בן עמי, הפעם כנראה 'כעד במשפט מטעם עצמו'; במשך דקות ארוכות, הוא שטח בפני הצופים ההמומים (כמוני), את כל הסיבות שבעתיין צריך היה, לדידו, לפסול את כל הרשימות הערביות לדורותיהן עוד מימי קום המדינה... הוא נופף באצבעו והקריא בשצף-קצף מתוך "כתב אשמה" בלתי נגמר - כל 'אירועי' טיבי, כל 'מקרי' בשארה, כל הידיעות שהעלו אבק בארכיוני "בית אריאלה" וכל הפרוטוקולים של מזכירי עידן 'הממשל הצבאי'. בן עמי ניסה לנהל דיון ענייני וסגל 'ישב לו על הצוואר' עם עוד ועוד נתונים מאלפים. המחזה היה אבסורדי ומביך.

כעת, אמנם אני לא מחסידי הגבלת חופש הביטוי, אבל אולי כדאי גם לשקול פעם את האפשרות לדרוש שעיתונאי יפסול עצמו מסיקור עניינים שלגביהם האובייקטיביות שלו מוטלת בספק. בדיוק כפי שנעשה לגבי שופטים; ומה ההבדל ?! אלה גם אלה חורצים גורלות.

והרי 'הקוריקולום' של סגל עשוי להרים איזו גבה או שתיים, כמו במקרה-דנן : הבחור חובש כיפה סרוגה, יליד ההתנחלות עפרה ובעיקר בנו של אדם, חגי סגל, שהורשע בחברות בארגון חבלני ("המחתרת היהודית"), שהניח מטענים וגרם לפציעתם הקשה של ראשי ערים ושל חבלן משטרה אומלל, שתיפעל את ערוץ 7 הפיראטי בניגוד לחוק ושישב בכלא לשתי תקופות מאסר שונות. אולי לא נגזים עם ה"אבות אכלו בוסר", אבל לפקפק בעדינות, לבד בחדר - אפשר ?!