ורדה שילה - למה לא היא בחזית ההסברה ?! - פורסם 17.1.09 הנה אישה שלא הייתה מעוררת ויכוחים קונטרוורסאליים, במידה והייתה נדרשת לייצג אותנו בניכר. 18/1/2009

לאחר 'שהגחכתי' פה בשבוע שעבר את שגרירת ישראל באו"ם ועלול היה להיווצר הרושם כאילו שאני לא מאמין ביכולתן של נשים לייצג אותנו נאמנה בתפוצות (ולא היו דברים מעולם, כמובן), הנה לכם מישהי שדווקא כן יכולה הייתה להתמודד לא רע עם 'אריות האו"ם', אפילו לאלף כמה מהם בידיעותיה ובנועם הליכותיה : גב' ורדה שילה.

גילוי נאות : אני לא ממש אובייקטיבי לגב' גב' שילה; נכחתי שלוש פעמים -בשלוש מסגרות שונות- בהרצאות שהיא העניקה ומכולן יצאתי פשוט נפעם. זה לא רק סגנון וטון הדיבור (תמיד הערצתי אנשים שיודעים על מה הם מדברים, אך מסוגלים להישאר צנועים בגישתם ולא להבהיר למאזינים את פערי הידע בינם ובינם בכל משפט שני), זה לא רק הגישה המחוייבת, זה בעיקר התחושה שבה נשאר הקהל אחרי שההרצאה מסתיימת - כולם מרגישים שהשכילו משמעותית וכאילו 'תודלקו' ביכולת לכבוש את העולם בעוד שעה. לא פחות.

אז הבוקר התארחה הגב' שילה אצל ליאת מודריג ואסף זילברמן באולפן הבוקר של גל"צ, כשעל סדר היום הייתה אותה פרשייה מביכה אליה נכנס ראש ממשלתנו אהוד אולמרט, כמו חוטב-עצים סיבירי וקשה-יום, המתבקש לפתע להשתחל בעדינות לתלבושתו של רקדן באלט מהבולשוי... תזכורת : דיווח לתקשורת הישראלית והבינלאומית, על 'נזיפה' שקיבלה -כביכול- מזכירת המדינה האמריקנית, גב' קונדוליסה רייס, מהבוס שלה - נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש השני ובכך, צעד 'בשביל הטעויות' שבו צעדו רבים ולא-טובים לפניו - כל אלה שלא השכילו להבין שבאמריקה, מילה בחדרי-חדרים היא מילה בחדרי-חדרים, כבוד הוא כבוד וקיים כמעט אפס סבלנות לסחבקייה המאובקת בנוסח ישראל; שם, אף אחד לא שירת איתך בגולני, גם לא ב"במחנה", לא אכל איתך מאותו המסטינג ולא החליף איתך לבנים בטירונות.

 וכמובן שאהוד אולמרט הוא מטרה קלה מאוד לורדה שילה, אמנית הניואנסים והסמול-טוק, מכל הסיבות 'שידע' לספק לנו בכל שנות ישיבתו בראש מדינת ישראל, אך היא -איך לא ?- השיבה להנחתות ברמיזות מעודנות, כמעט אימהות, בהסברים מאלפים על התרבות האמריקנית 'בחלונות הגבוהים' לעומת 'הדוגרי' הישראלי ובמסרים בנוסח 'והמבין - יבין' חדים כתער, אך עטופים בקטיפה של דיפולמטיות, שבאה עם הלמידה והניסיון.

 שני דברים ממה שאמרה הגב' שילה לקחתי לתשומת-לבי : 1. ביפן, במרבית כיתות הלימוד מוצב פעמון, עליו המורה נוקש בכל פעם שתלמיד סיים את דברו. אחרי הנקישה, חייב להתקיים בכיתה שקט למשך שמונה שניות, שמונע מתלמידים אחרים להיכנס לדבריו של הדובר הנוכחי ושמאפשר לדוברים הבאים לחשוב בטרם יפתחו את פיהם... 2. דיפלומטיה היא אמנות הדורשת השקעה וטיפוח. וזו גם הסיבה שהעולם בימינו אולי מוצף במנהיגים, אך המדינאים בו מעטים...