אבו-מוסה קשר את חמורו ברחבה ב"אוניברסיטה" באריאל והלך לסדר מספר עיניינים,
מכובד המחשבות הלך לבית שילו וו-שכח מין איל חמור. עברה שנה, חלפו שנתיים והחמור עדיין ב"אוניבירסיטה" , חלפו שלוש וארבע שנים ואין זכר לאבו-מוסה. ואז, יום אחד הגיע "הדיקן" והעניק לחמור תעודה שסיים את לימודיו בהצטיינות ובשקדנות יתרה (בישפיל לא החמיץ אפילו שיעור אחד. בראבו !)
נזכר אבו-מוסה בחמורו והלך ל"אוניברסיטה" לקחתו ולהחזירו לעבודה. אבל לחמור היו מחשבות אחרות-חשב שעכשיו שהוא אינטלגנט מדופלם עבודות חמורים לא יאות לו וסירב לעבוד בטענה "אני בוגר אוניברסיטת אריאל, עכשו אני חרד, מעכשו אנ'לא עובד יותר ואתה לא תרכב עלי יותר ואני ארכב עליך, יא חסר השכלה שכמותך, ואני הולך ללמוד בישיבה". לקח אבו-מוסה הנבוט, והפליא מכותיו בחמור. "למדת מין איל יהוד יא חמאר, חרדי ,הא?" והמשיך להפליא. נער איל חמור נעירות בכיה " איבסדר, איבסדר אעבוד". "ותתגייס לצה"ל כומו כולם בשיל ליהגין על איל מולדת שילנו?" שאל אבו-מוסה, "איה, איה" נער החמור (כן,כן בחמורית), "ותפסיק ליות ברזיט ווה תישלם מיסים כומו כולם כולנו?" שאל אבו-מוסה, "אי-ווה אי-ווה" נער החמור ( כמובן כמובן בחמורית) ליתר בטחון דחף אבו-מוסה לעכוזו של החמור פלפל חריף. ואבו-מוסה וחמורו יצאו לעבודה.

ובאנלוגיה

בתגובה ל: "אוניברסיטה", אבו-מוסא וומורו הסורר מאת: Lamali
ללא תוכן

בתגובה ל: "אוניברסיטה", אבו-מוסא וומורו הסורר מאת: Lamali